בית הספר למשחק "קרן ידובסקי “MOVE הוא פרח חדש יחסית בערוגת בתי הספר למשחק בישראל. הוא נוסד לפני ארבע שנים ומחזור הבוגרים הראשון שלו כבר משתלב בתעשייה.
החזון של מי שהקימה את בית הספר, קרן ידובסקי־חרותי, הוא לגדל דור של שחקנים שיהיו גם מנהיגים. שידעו לא רק לעמוד על במה או מול מצלמה, אלא שיהיו גם יזמים. שלא ישבו בבית ויחכו לטלפון, ובין משמרת מלצרות לאודישן ירוצו להפגנה שקוראת לממשלה לתמוך בתרבות, כדי שיהיה להם איפה לעבוד.
"המצב היום הוא שבוגרי בתי ספר למשחק יוצאים לשוק, ולא תמיד מצליחים להתפרנס בכבוד", אומרת ידובסקי־חרותי, "כי שחקן זאת לא רק עבודה על במה, זאת דרך חיים.
מי שיודע לביים את החיים שלו, לשחק גם מול מנהל הבנק ולסחוף אחריו בעזרת כריזמה משקיע שיאמין בו, הוא שחקן ומנהיג בנשמתו. אלה הבוגרים שאני מגדלת. שיהיו גם המנהיגים של עצמם. שידעו לשווק את עצמם, להרים הפקה, לשחק, לביים והכל תוך כדי חדוות יצירה, תחושת שליחות ושמחת חיים".
מי שיודע לביים את החיים שלו, לשחק גם מול מנהל הבנק ולסחוף אחריו בעזרת כריזמה משקיע שיאמין בו, הוא שחקן ומנהיג בנשמתו. אלה הבוגרים שאני מגדלת. שיהיו גם המנהיגים של עצמם. שידעו לשווק את עצמם, להרים הפקה, לשחק, לביים והכל תוך כדי חדוות יצירה, תחושת שליחות ושמחת חיים".
ידובסקי־חרותי לא רק מלמדת שחקנים לביים את חייהם, היא גם האישה היחידה בארץ שעומדת בראש בית ספר ללימודי משחק. שלא כמו בתי ספר אחרים, היא מאמינה בכל לבה שמוסד כזה צריך להיות עסק לכל דבר, ולא לחיות מתרומות. זה לא קל בחברה שבה תרבות ואמנות לא זוכים להכרה שלה הם ראויים.
"אני לא רוצה טובות או תקצוב מהמדינה", היא אומרת, "רק הכרה בבית הספר, כדי שמשוחררי צבא למשל יוכלו להשתמש במענק כדי ללמוד משחק. אין אדם שלא צורך תרבות ואמנות, גם בלי שהוא מודע לכך. כשאנחנו שומעים שיר, רואים תמונה, יושבים מול הטלוויזיה, עוברים ליד בניין מעוצב – מאחורי כל אלה עומדים אמנים, ובלעדיהם חיינו היו ריקים. שחקנים הם שליחים. יש להם אחריות. הם יכולים להוציא את הקהל הביתה עם מסר שמשנה חיים. זה מה שהופך אותם למנהיגים".
ידובסקי־חרותי מעודדת את תלמידיה להופיע גם במהלך לימודיהם, להתנסות באודישן, לשמוע קצת "לא" בלי להתרגש. תלמידי שנה ג' לא רק מעלים הפקות בית ספר הפתוחות לקהל, הם גם יוצאים איתן להופעות ברחבי הארץ.
בקרוב תיפתח ההרשמה לשנת הלימודים הבאה, מה שתמיד מעורר בידובסקי־חרותי התרגשות, במיוחד כשהיא רואה איך מחזור הבוגרים הראשון של בית הספר מפלס את דרכו בתעשייה: הדס נשר בסרט "חול צלול"; יהודה מעבי בסרט "למה עזבתני"; אימרי ידובסקי בסרט "יומו האחרון של רבין", של עמוס גיתאי, בסדרה "פצועים בראש" של גיא עמיר וחנן סביון ("עספור"), ובסדרה האינטרנטית "תופסים כיוון"; צח מלול ומתיאס נייבלט בסרטו של דובי ריין, לזכר אחיו בניה שנפל במלחמת לבנון השנייה.
בין מורי בית הספר: דובר קוסאשוילי - משחק ובימוי; רני בלייר - פיתוח סדרות דרמה; אסתי זקהיים - משחק מתוך חיבור לעצמי; יוסף אלון - מחזות זמר; דליה שימקו - משחק ושייקספיר; תומר שלום כץ - כיתת מאסטר פרויקטים; קובי מאור - טכניקות משחק; איציק גולן - משחק דרך שפת הסימנים; ידובסקי־חרותי - מגוון שיעורי משחק; וגילוי נאות: עבדכם הנאמן (קובי שם טוב) שמלמד תהליכי צמיחה ומודעות.