שלמה ארצי הוציא רגע לפני הפסח את אלבומו החדש "קצפת". בתוכנית מיוחדת בה התארח ב"רדיו ללא הפסקה103FM" בהגשת אסי ישראלוף, סיפר הזמר הפופולרי על ההשראות לשירים החדשים, על הדואטים עם הזמרים יובל בנאי, דקלה וישי ריבו ושם סוף לשמועות אודות חזרתו בתשובה.
"באלבום הקודם 'אושר אקספרס' הייתי צריך מישהו שיעיר אותי", הודה, "כבר לא יכולתי לשמוע את עצמי והייתי צריך איזה מישהו שיהיה אנטי-פאזה. ואז היו אריק איינשטיין ז"ל, דודו טסה ואברהם טל. בתקליט הזה לא חשבתי שזה יקרה, אבל אני מתאהב בקולות של אנשים. צלצלתי ברבע לאחת עשרה בלילה לדיקלה והיא חשבה שעובדים עליה וסגרה את הטלפון. התקשרתי שוב והיא ביקשה חמש דקות להתאושש. עוד לא היה שיר, אבל אהבתי את הרעיון שאני אשיר איתה. את הדואט איתה 'מחמל נפשי' כתבתי בארוחת ערב עם כל הגרגירים של הלחם וגיטרה. אני מקליט היום שירים לאייפון. יש לנו עוד שיר שעשינו ביחד אבל הוא לא הבשיל. לא תמיד הם מבשילים. ל'מנגב לך את הדמעות' לקח עשר שנים".
"אוהב את היהדות"
"יובל בנאי מה זה הפתיע, לא ידעתי למה אני מחכה", סיפר ארצי על הדואט "לנצח יחד". "היה לי איתו קשר של אהבה במהלך השנים, מפגשים כאלה פה ושם באיזו מסיבה, והיה בינינו איזה דיבור חם. הוא בא לזה באמת ברמה של התמסרות חבל על הזמן, ואני חושב שהשיר הזה הוא הביצוע שלו. זה נראה כאילו הוא מארח אותי יותר מאשר אני מארח אותו. הוא בסופו של דבר היה יכול לשיר את השיר לבד". על השיר "האמת" והזמר הצעיר ישי ריבו ששר איתו הוסיף: "הוא בחור מוכשר מאוד. אני לא חזרתי בתשובה. אני קולט שמתחילות להסתובב עלי שמועות כאלה, אז לא, ממש לא. אוהב יהדות, אבל לא. זה שיר על הבן אדם עם עצמו, מחפש משהו. זה השיר האחרון שנכתב בתקליט ואני נלחמתי עליו. כשעושים תקליט אנשים נכנסים לאולפן ואומרים את דעתם. אני הייתי בודד במערכה על השיר הזה. קצת ערערו לי את הביטחון, אבל אני מאוד אוהב אותו".
ההמתנה לספרינגסטין
המודל לחיקוי של ארצי היה ונשאר ברוס ספרינגסטין, הזמר שלדבריו היה רוצה להקליט איתו דואט יותר מכל אחד אחר. "ראיתי אותו לפני שנה בהופעה", סיפר, "יש בהופעות שלנו משהו דומה, הוא גם בן גילי, ולראות אותו היתה לי תמונת מראה. יש לברוס איזה סוג של פאשן שהוא עולה איתו על הבמה, שאתה לא פוגש אצל הרבה זמרים, כאילו שהוא בתחילת הדרך. היה לנו גם מפיק משותף, לואי להב, שעשה עם ברוס את האלבומים הראשונים כשהוא התחיל את הקריירה וחלק איתו חדר. כשהייתי עם לואי בלוס אנג'לס אמרתי 'בוא נפגוש את ברוס'. צלצל אליו, עוברים שבועיים, וזה לא קורה, צלצל שוב, וזה לא קרה. ואז ביום האחרון, כשיש לנו כבר טיסה, ברוס צלצל חזרה שלוש פעמים ולא היינו בדירה. אמרו לנו שהוא יתקשר שוב. ביטלנו את הטיסה, וישבנו לחכות ליד הטלפון כל סוף השבוע. הוא לא צלצל וטסנו לניו יורק. שנה אחרי זה לואי פגש אותו בלוס אנג'לס וברוס אמר שלא צלצל שוב כי לא היה לו נעים להפריע לנו בוויקאנד".
ארצי סיפר בראיון שהוא לא מסרב לסלפי עם מעריצים: "הם מצלמים אותי, אני יודע? אני חביב, כי כשאני הייתי ילד הייתי אוסף חתימות, אז אני מכיר את זה. פעם חיכיתי לבן גוריון ארבע שעות שייתן לי חתימה, ונתן לי. שלחתי מכתב לנשיא ג'ון קנדי שישלח לי חתימה, לא שלח. אספתי חתימות מרפי לוי, שייע גלזר, הייתי אספן, היה לי אלבום מדהים שאבד לי. חתימות זה מה שהיה אז. לא היה אפילו טלפון בבית".
על תרבות הצעירים העכשווית והדיגיטלית שבה הכל מהיר הוסיף: "אני לא שייך לזה, אני בזמן שלי. אני איש מהיר יחסית, אבל אני לא במשחק, אני ליד המשחק. אני קורא על זה, מתעניין בצד ההגותי, הצד הפילוסופי של זה מאוד מעסיק אותי, לאן העולם הלך מאיפה שאני הגעתי. זה כמו שנהיו לי שיערות שיבה, קמטים וכרס. אז אני מתעניין והרבה פעמים אני מסתכל על העולם ושומע את עצמי אומר לאנשים: 'וואוו, אני לא מאמין, מה זה הדבר הזה? מה זה העולם הזה? באיזה עולם אני חי?'. לפעמים אני זר בו ובודד בו ולפעמים נחמד, שמח".