הצגה "ספר דוד המלך", המועלית בתיאטרון גשר, עוסקת, כפי שנרמז משמה, בתקופה קדומה, אבל קל לדלג ממנה לימינו. "זה לגמרי ככה", מסכים כוכב ההצגה, אלון פרידמן. "עקב כך שאני משחק הפעם היסטוריון, בדקתי מה קרה עם כל מיני היסטוריונים. כך הגעתי להיסטוריון פולני שחשף חיסול עיירה של יהודים, אבל כשרצה לפרסם את זה, השתיקו אותו. הסיפור של סתימת פיות לא נגמר בימי דוד המלך".
ההיסטוריון איתן האזרחי, שפרידמן מגלם בווירטואוזיות, הוא למעשה קורבן של קומבינה. לוקחים אדם מהיישוב וממנים אותו כהיסטוריון המלכותי, כדי שישכתב את ההיסטוריה וייתן תוקף לשלטונו של המלך שלמה.
"המינוי לא מונע ממנו לחפור ולחפור, ואגב כך לגלות דברים שלא נעימים לאלה שמינו אותו", אומר פרידמן. "איתן האזרחי מתנסה בסתירה מסוימת. כמי שרוצה להיות נאמן ובכך לשרת את המלך, הוא מתחיל את תפקידו מאוד אופטימי, מאמין, מסור, צייתן, אבל בדרך מגלה דברים אחרים".
מה הוא מגלה?
"הוא מגלה שדוד היה בעצם איש פשוט שהגיע למלוכה, והכוח שנפל לידיו שיבש אותו, עם כל היצרים שנלוו לכך. כלומר, הוא לא היה בדיוק צדיק תמים בדורותיו".
בהצגה הנוכחית יש מלך חי (שלמה), מלך עבר מת (דוד) ושלל דמויות אחרות, אבל היא מתרכזת בראיונות של ההיסטוריון, המנסה לחשוף את האמת. "אגב כך איתן האזרחי הולך לאיבוד", סבור פרידמן. "בגלל שהוא לא מתקרנף, בסופו של דבר הוא משלם מחיר ומושלך לבית משוגעים".
איך מגלמים דמות של היסטוריון?
"הנתון הבסיסי, שזרק לי במאי ההצגה, יבגני אריה, זה שמדובר בדמות של אנדרדוג, לא יותר".
מי שמכיר אותך מהצגות גשר יודע שזה לחם בשבילך.
"אכן, דבריו של יבגני פתחו אצלי איזו צ'אקרה. הבנתי שאיתן עובר תהליך, כשלאט־לאט הוא מנושל מכל הנכסים שלו, כולל ביתו ומשפחתו. בסוף הוא נשאר על ריק, במובן העמוק של המילה".
כשחקן המוכר כמי שיודע להתפרץ על הבמה, הפעם אתה מחזיק את הקהל במתח, בציפייה לראות מתי תקפוץ ממך הג'ננה .
"כאן זה לוקח זמן. בדרך כלל אני רגיל לתפקידים פיזיים, שמהם אני חוזר הביתה חבול כהוגן. פה זה לא קרה בחזרות. התחלתי להילחץ, גם לשאול את עצמי אם אני עובד פה, או סתם מדבר טקסט. אבל, כפי שהקהל רואה בהצגה, בסוף הטירוף מגיע גם הפעם".
מה הסיפור שלך עם הנרווים?
"כשחקן אני אוהב להגיע לעוצמות, שהן אמצעי להעביר מה שאני רוצה להגיד בהצגה. בחיים אני לא ממש כזה".
פרידמן (35), נהרייני במקור, בנו של רופא, נמשך לבמה מגיל ילדות. ב־2002 הגיע מסטודיו ניסן נתיב ישירות לגשר. "הגשמתי חלום", הוא נזכר. "כשראיתי את ההצגה 'שלוש אחיות' בגשר, זה הדליק אצלי את המוח. כל מה שרציתי היה להגיע לתיאטרון הזה, שאז היה רוסי ברובו, ומצאתי בו עולם אמיתי של תיאטרון, שרואה באמנות שליחות ומקדש אותה. בהמשך הצגנו גם ברוסיה. ואז הייתה הרגשה מדהימה, כאילו סטניסלבסקי ישב באולם וצפה בנו".
אחרי 14 שנה בגשר לא עולה בך רצון להתנסות בתיאטרון אחר?
"כרגע לא. כשיש לך אוכל טעים בבית, אתה לא חושב איפה לאכול בחוץ. אבל לך תדע".
מחוץ לגשר נצפה פרידמן ב"אמא'לה" בטלוויזיה, "ב"הבועה" בקולנוע וגם בפרסומות. כעת לא רואים אותו הרבה על המסך. "משום מה לא מציעים לי", הוא משתומם. "אבל אני לא יושב בחיבוק ידיים. מקווה לעשות את הדבר שלי. כלומר לעשות משהו עם תסריט שכתבתי. העיקר אצלנו זה להיות יצירתי, כפי שלימד אותנו ניסן נתיב, לצאת מהקופסה וליזום".
אתה בתפקיד הראשי?
"בוודאי. אם לא כן, בשביל מה להתאמץ".
מה יהיה התפקיד הבא שלך בגשר?
"אין לי מושג. רק שבוע לפני תחילת החזרות אומרים לנו סופית, ובינתיים התוכניות משתנות 70 אלף פעם. זה לא בנק, שמראש אתה יודע מה התשואה המובטחת לך".