אורי פסטר (55) הוא במאי, מחזאי, תסריטאי וסופר. ביים עשרות מחזות מקוריים מודרניים וקלאסיים בארץ ובאירופה. על עבודתו זכה במגוון פרסים בארץ (על כתיבת ובימוי המחזה "אללה כרים" בפסטיבל עכו; פרס כינור דוד על בימוי "המלך מתיא הראשון"; פרס התיאטרון הישראלי על כתיבה ובימוי "הכל אגדה" ו"פיטר פן" ועל בימוי "הלוויה חורפית"; פרס הבימוי של תיאטרון הבימה על "חתולה על גג פח לוהט" ועל "זעקי ארץ אהובה"; פרס מרגלית על בימוי "מפעל חייו"; פרס אנשי השנה על כתיבה ובימוי "הקוסם") ובחו"ל (עיטור אנדרסן הבינלאומי על עיבוד ובימוי "מלך היהודים"; פרס grand remi של הפסטיבל הבינלאומי ביוסטון ופרס הביקורת בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בלונדון על "מלך של קבצנים"). פסטר השתתף כמנטור בשתי עונות הדוקו ריאלטי "חי בלה לה לנד", כיהן כשופט בתוכנית "רוקדים עם כוכבים" וכמנחה בתוכנית החיקויים המוזיקלית "זה לא אמיתי". ספריו ("הכוכב הקטן" ו"כל מה שמור אסור!") יצאו בהוצאת כנרת. משנת 2013 הוא מנהל אמנותית את חג המחזמר בת ים. בשנה הבאה צפוי להצטלם סרטו "חוזליטו שלנו" ובמקביל יעלה בברודווי מחזמר חדש פרי עטו ובבימויו, Above the Water.
האם היום, לאור גילך וניסיונך, ישנן יצירות מוקדמות שלך שהיית שב אליהן ומשנה?
"אני חושב על זה לא מעט. אם הייתי משנה משהו בהחלטות של תחילת הקריירה שלי, האם היה זה עדיף על הקיים? ויחד עם זאת הרי צריך לברך על הקיים יום ביומו כי טוב הוא. בקיצור, הרהור שלעולם לא יפסיק בהרהורו.
"אני זוכר שיומיים לאחר ההצגה הראשונה של 'אללה כרים', שכתבתי וביימתי בעכו ב־83', הוזמנתי בבהילות לתיאטרון חיפה להיפגש עם נועם סמל ועומרי ניצן, שכבר אז כהיום היו צמד ניהולי מצליח. במקביל נקראתי בדחיפות לתיאטרון הבימה, להיפגש עם שמואל עומר המנכ"ל ודוד לוין המנהל האמנותי דאז. התרוצצתי כילד הפלא של הפסטיבל לתיאטרון אחר, וחוזרתי על ידי התיאטראות הרפרטואריים הגדולים. לא הייתה לי דילמה: מיד חמדתי את ההצעה של הבימה.
"אבל אם הייתי יכול לייעץ לעצמי כיום, הייתי נוטה לאמץ את הצעת תיאטרון חיפה. כי לטעמי מוקדם מדי שחיתי בבריכה של הגדולים. בשיא תהילתי, בבימוי 'המלך מתיא הראשון' בעודי בן 26 בלבד, הרגשתי מבוגר מדי, עם אחריות כבדה מדי, והתקנאתי ביוצרי הפריפריות שלא הייתה להם המעמסה המסחרית הגדולה על כתפיהם והיו חופשיים באמנותם, מצב שמעולם לא הייתי בו.
"תמיד הרגשתי שאני חייב להטיל את ביצי הזהב. 'עושה הלהיטים' הצעיר מדי ללהט. ביימתי מכל וכל, קומדיות, מחזאות מודרנית, מחזות זמר, הצגות לכל המשפחה, וכך יצא שמהר מאוד נתקלתי בתקרת הזכוכית של התיאטרון המקומי.
"אחרי שתי אדפטציות פרועות, צעירות ומצליחות מאוד ל'הלוויה חורפית' ו'ייסורי איוב' של חנוך לוין עם תלמידי 'בית צבי', נקראתי לביים בכורה עולמית למחזה חדש שלו בהבימה, 'הופס והופלה'. הבאתי את רמה מסינגר ז"ל, שזה עתה סיימה את לימודיה, וליהקתי את יגאל נאור ואת דבורה קידר, שלא הייתה אז שחקנית מבוקשת, ושמחה לחתום על הסכם מול הבימה.
"לאחר שבועיים קראו לי למשרד המנכ"ל. חנוך לוין ישב מולו ושניהם הודיעו לי שהחליטו ללהק את לאורה ריבלין במקומה. אין לי מושג מדוע לא עמדתי על דעתי. לאורה ביצעה תפקיד נפלא, אבל עד היום מייסר אותי שחטאתי לדבורה ויותר מכך שחטאתי לעצמי שלא עבדתי עמה מעולם. זה היה יכול להיות כבוד גדול עבורי לחרוט את שמה המכובד על חגורת השחקנים הגדולים שעבדתי איתם.
"גם את החלטת מפיקי הסרט 'מלך של קבצנים' לוותר על רונית אלקבץ ז"ל בשל חילוקי דעות כספיים הייתי משנה כיום באחת. כי אני מבין שבחולשתי ויתרתי על ההזדמנות לעבוד עם הגדולה מכולן. מי ידע אז שזמנה איתנו כה קצוב? היות וכבר התחלנו לעבוד, נולדה בינינו אהבה כפי שניצתה בינה לבין כל מי שעבד עמה. לא אשכח איך נטרה לי טינה על ביטול שיתוף הפעולה, ובבכורת סרט ישראלי אחר, כשעברתי בשורה שבה ישבה עם הסוכנת שלה, היא הפטירה באוזניה: 'הנה פליני מגיע'. כן זה כאב, אבל בהחלט הגיע לי.
"אמא שלי שושנה, החכמה בנשים, אמרה לי פעם שהיא לא אוהבת שמחדשים הפקות שהועלו בעבר, ושהיא מייעצת לי לא לחטוא בכך. למרות עצתה הטובה חטאתי גם חטאתי ב'קזבלן', ב'זעקי ארץ אהובה' וגם ב'הקוסם 2000'. שלוש הפקות יפהפיות ומוצלחות אמנותית, שעל לא עוול בכפן דבק בהן המושג הלא נעים כישלון והן לא ידעו בכלל שהן כאלה.
"ב'קזבלן' ב־91', הסתכסך המפיק מיקי פלד עם שותפיו, ולמרות הביקורות הנפלאות לטריו יהורם גאון, יוסי ידין ואריה לביא, נקלעה ההפקה לקשיים כלכליים וירדה לאחר 111 הצגות מפוצצות קהל בהיכל התרבות.
"ב'זעקי ארץ אהובה' ב־93' בהבימה, בהפקה מרשימה בזכות משחק יוצא דופן של יוסי פולק, ליאת גורן, אתי אנקרי ודוד ד'אור, דבקה בנו רעה בשל חילופי ההנהלה בתיאטרון. גרי בילו המנוח, המנהל הטרי, חשב ש־16 נגנים זאת מעמסה כבדה מדי על התיאטרון, וטאטא את ההצגה אחרי 44 הצגות בלבד.
"ולסיום, 'הקוסם 2000', גרסה
מחודשת ומתוחכמת ל'קוסם' המקורי שכתבתי וביימתי ב־94', לא המשיכה לאחר 25 הצגות החנוכה המוצלחות שלה. שהרי מה שכיום נהוג לכנות 'הצלחה' אז נחשב לכישלון. המפיקה מרים עציוני, שנקלעה לחובות, 'קנתה' מהמפיק יהודה טלית את ההצגה, ואנחנו, היוצרים הנאמנים, נשארנו וחצי תאוותנו בידינו. תקראו לזה ביש מזל, או נפלאות עולם הבמה ההפכפך, אבל אם הייתי יכול, הייתי מוותר על שלושת החידושים ומסיר מזיכרוני את האכזבה.
"זר לא יבין זאת, אבל כשיוצאת לך יצירה בימתית מפוארת שנופלת בגלל שיווק לא טוב או סכסוכי מפיקים וחובות, זה מגמד אותך וגורם לתחושה שמעלו בכישרונך. על כל אלה הייתי מוותר בשמחה".
נאמן למקור
לאחר ההצלחה הגדולה בארצות הברית של הסרט "מלך של קבצנים", שכתב וביים פסטר על פי ספרו של מנדלי מוכר הספרים, הוא נקלע, לדבריו, ללא כוונה וללא היכרות מוקדמת "לקרוסלת המשאלות ההוליוודית המסחררת".
"מתוקף הסכם הפקה של הסרט הישראלי, הוטל עלי לערוך אותו בחדרי העריכה המשוכללים של האולפן", הוא משחזר, "הקונסול הישראלי דאז אוהד דנוך ערך לנו בכורה עולמית עמוסת סלבריטאים, מפיקים ובעלי אולפנים. בלי להספיק לומר ג'ק רובינסון, הוזמנתי ל־11 פגישות בשישה ימים, ממש מלחמת ששת הימים שלי, שבה כבשתי את הוליווד. עכשיו, חשוב להבין שלא חלמתי על קריירת במאי קולנוע הוליוודי. ובואו נודה, לא הייתי אז נער בתחילת דרכו, אבל בהחלט התנהגתי ככזה.
"הוצעו לי תסריטים שאחר כך הפכו לסרטים מוצלחים, ואני דחיתי אותם בבוז. נאמן למקורותי דבקתי בכישרון הכתיבה שלי, והתעקשתי על הפקת סרט פרי עטי, Sold Out שמו. חברתי לחברי המוזיקאי אורי וידסלבסקי, ובשלט רחוק יצרנו פרזנטציה לסרט מוזיקלי ששי גבסו, אלון אופיר ושירי מימון שרו באנגלית את שיריו. הרעיון והקונספט שכנעו שתי חברות הפקה להפיקו, והשמחה הייתה רבה. מיד הוצמד לי סוכן אמריקאי, ומכאן הייתי משנה את כל המהלכים שניווטתי אליהם.
"אותו סוכן אחיתופל טען שעל מנת לשמור את מלוא הזכויות בידינו, נמצא משקיעים שישקיעו בפיתוח, נמכור תסריט גמור וכך נרוויח מקדמה נאה על חשבון האחוזים הרבים שנשלשל לכיסינו. לאחר שכוכבת עלומי הבלתי מעורערת, הגברת בט מידלר, חמדה בתפקיד הראשי, השגנו בקלות את השקעת הפיתוח.
"נכתב תסריט בעברית, תורגם לאנגלית, הצטרפה כותבת שותפה אמריקאית, והצטרף עוד כותב ועוד כותב. כך נכתבו שבע עד תשע גרסאות במהלך ארבע שנים. הכסף לפיתוח אזל, גם העצבים. כיום כל תסריט לבימוי, מחזה או מחזמר אני חוטף. כי ההתעקשות לכתוב ולביים, הפרפקציוניזם הזה לשלוט גם במילה וגם בתנועה, הוא ממני והלאה. מסע הייסורים לסרט אמריקאי, שבסופו של דבר מצא את דרכו ל־HBO בלבד, לימדו אותי שיעור שאת לקחיו אני מנסה ליישם: ששליטה מוחלטת בכל המדיות היא בזבוז זמן, וצניעות זאת יצירה בפני עצמה. למדתי לוותר על השליטה המוחלטת ולהיות צנוע יותר בפריסה של הכישרונות שלי".
"מותו המפתיע של אבי האהוב, אריה פסטר ז"ל, טלטל אותי, מכיוון שבחודש האחרון לחייו שהיתי בענייני עבודה בלוס אנג'לס. מיד עם שובי לארץ להלוויה, החלטתי שאני עושה למשפחתי ולעצמי, ומקדם את תרבות המקור החסרה בארץ. כך נולד חג המחזמר בת ים, החוגג את שנתו הרביעית וחג לקומדיה המקורית ברמת גן, המתהווה בימים אלו".
שחיתות ניהולית
פסטר ידוע כבמאי בעל אמות מידה גבוהות. כזה שדורש הרבה מעצמו ומאנשי המקצוע שסובבים אותו.
"ישנה סטיגמה שהולבשה עלי על ידי יוצרים ושחקנים שלא בחרתי להמשיך לעבוד איתם לאחר עבודה משותפת אחת. היה נוח למלעיזים להמציא את השמועה שקשה לעבוד איתי, כי אני דורש השקעה מעבר למקובל. העניין הוא שאין נורמת עשייה קבועה בארץ כמו באירופה, ששעה זאת שעה וכבוד זה לא רק לעצמך, אלא גם לשותפיך לפרויקט.
"התכונה הישראלית של 'יהיה בסדר' ובינוניות היא הנורמה המקובלת כאן, וזאת תמיד הייתה הרעה החולה. בשנים האחרונות זה השתפר מאוד בזכות בתי הספר למשחק, אבל תפאורנים, מעצבי תלבושות ומוזיקאים באים מכל מיני אסכולות, וכל אחד מבקש לעבוד על פי לוח הזמנים שלו, וזה מאוד מקשה, בעיקר בפרויקטים גדולים כמו שאני עושה.
"בארץ הבמאי כל הזמן טרוד בפשלות הארגוניות סביבו, וזה מקשה על העבודה. מי שנחשב בארץ במאי קשה, בעולם ייחשב כגאונות ומקצוען יוצא דופן. מניסיוני גיליתי שהאמריקאים והאירופים מעדיפים במאי שיודע מה הוא רוצה, ושכופה את החזון האמנותי שלו על הפרויקט. היוצרים, השחקנים והמפיקים מאמינים בבמאי כמי שיביא אותם להצלחה, והם הולכים אחריו באש ובמים בלי שהוא יילחם על כל דבר. זה בעיקר נובע מהעובדה שהכסף הוא מה שחשוב בחו"ל, ובארץ הכסף לא משחק תפקיד - רק האגו".
אילו ויכוחים מרים ומאבקים אתה זוכר במיוחד?
"זאת תמיד הייתה ההתעקשות שלי, וחוסר ההתפשרות על מקצוענות. כעת אני נאבק על תרבות המקור בתיאטרון הישראלי. לאחר שהבנתי שהתיאטראות לא יפיקו לעולם מחזמר מקורי ויעדיפו מחזמר מיובא, הקמתי את חג המחזמר בבת ים. יחד הפקנו 14 מחזות זמר מקוריים, שארבעה מהם עלו ויעלו על במה מקצועית. כיום, כאמור, אני מייסד את חג הקומדיה המקורית, על פי אותו חזון לקידום כותבים קומיים בתיאטרון הישראלי.
"כיום אני נאבק על הקמת ועדות איתור חיצוניות למנהלים אמנותיים בתיאטראות ובפסטיבלים. הנורמה שחבר מביא חבר חייבת להיפסק. זאת שחיתות ניהולית שמונעת מיוצרים אמיתיים להגיע לתפקידים שלהם הם ראויים, ומאוד אופיינית לאופן ניהול התיאטראות, הפסטיבלים וקרנות העידוד בארץ.
"אני נאבק במתן אפשרות שווה ליוצרים במכרזים של מרכז ההסברה, שהם מגבילים ומוגבלים ופתוחים רק לקרובים לצלחת; אני נאבק לקביעת חוק פנסיה לבמאים עצמאיים. לא הגיוני שמנהלי התיאטראות יזכו לפנסיה כבדה והבמאים העצמאים יישארו ללא פנסיה. זה גוזל הרבה מזמני, אבל אני נחוש מאוד ומקווה שניצחון חג המחזמר הוא אות לבאות".