לקראת כל פעם שאני מציג את הצגת היחיד הזאת, אני מבקש שרוחו של בגין תהיה איתי כדי שלא אכשל". "אין עוררין כיום שבגין, שהיה צנוע מטבעו, היה אדם גדול ומנהיג אמיתי בעל שיעור קומה", מוסיף שטג. "היום מבינים את זה טוב יותר, ובגלל הידרדרות הדורות, אין עכשיו מנהיגים כמו בן־גוריון ובגין. גם אם אין לי דבר נגד בנימין נתניהו - ובניגוד לרוב האמנים, אני אוהב אותו בלי לדעת למה - ברור שבגין הרבה מעליו.
"יש כעת בציבור השתוקקות למשהו נקי יותר בפוליטיקה, שישדר משהו אידיאליסטי, לא מקמבן, לא מטייח. מנהיג שיאמר את האמת בפרצוף אפילו לשועי עולם. הרי כשהציע נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר לבגין לשקול את חלוקת ירושלים, בגין בכלל לא היה מוכן לשמוע את זה. 'ירושלים הייתה ותהיה בירת ישראל לנצח נצחים', הוא הכריז".
חרקירי בבטן
לדברי שטג, הוא לא נענה מיד להצעתו של המחזאי גבריאל עמנואל - שכתב כלפני 30 שנה הצגת יחיד על אלברט איינשטיין שבה כיכב מישא אשרוב - לגלם את בגין בהצגה שלו. "גבריאל ואני ידידים ותיקים", מספר שטג. "כשסיפר לי שהוא עומד לכתוב מחזה על בגין, עשיתי לו בהומור חיקוי קטן של האיש. 'מנחם בגין זה אתה!', כך הוא אמר לי מיד. 'אני כותב לך את המחזה'.
"חשבתי שהוא התלוצץ, בסך הכל רציתי לשעשע אותו בחיקוי. כעבור שנתיים קיבלתי פתאום שיחת טלפון ממנו. 'אתה זוכר שהבטחתי לך מחזה?' שאל ומיד סגר עניין. 'בעוד חודש וחצי, ביום הולדתו המאה של בגין, נעלה את ההצגה', הנחית עלי. נבהלתי. מעודי לא עשיתי הצגת יחיד. ביקשתי ארכה כדי לחשוב על העניין. 'קח יום למחשבה', השיב. חשבתי יום והודעתי שאני קופץ למים".
איך הפך הרצל מסדרת הטלוויזיה "טקסי דרייבר" לבגין?
"כמו שהרצל הפך לשטן בסרט 'המשימה X'. אני שחקן שעובר מדמות לדמות. זאת העבודה שלי. בחיים עצמם אני לא משחק. אני אמיתי ואומר את מה שעל הלב".
בערב שבו שטג מעלה את "מר בגין" הוא מגלח את זקן הזיפים שבו הוא נוהג להסתובב בימים כתיקונם. על קרקפתו הוא מותח מסכת גומי, כדי לקבל את מראה פדחתו של בגין, ועל פניו הוא מורח איפור מוקפד. שטג מסגל לעצמו את הבעותיו האופייניות של האיש - ובחיקוי מבריק הוא כמו מקימו לתחייה. "היו רגעים ארוכים בהצגה שהזכירו לי את אבא", החמיאה לו חסיה, בתו של בגין.
"נראה לי שלא במקרה הגעתי לבגין", מספר שטג. "הדמות שלו תפסה אותי מילדות, ומאז אני יודע לחקות אותו, כמו שאני יודע לחקות את אריק איינשטיין, שהערצתיו מגיל צעיר ולימים הפכנו לידידים. בני-אדם שאני אוהב את הנשמה שלהם לעומק, לא רק שאני יכול לחקות אותם, אלא אני נהיה כמותם".
אגב, איך נרקמה הידידות עם אריק?
"אחרי שראה כמה דברים שעשיתי בטלוויזיה, אריק הזמין אותי אליו דרך חברים משותפים. כשנכנסתי לביתו הוא קם לקראתי ואמר - 'הופה, האח של דריקס, הפוך, הבחור של שולי, אוהב אותך, בנ'דם!'. כזה היה אריק".
איזה מין בגין אתה מביא לקהל?
"קשה מאוד להביא את בגין האמיתי. הוא היה חם וקר, מלא בקסם ובתקיפות. בהצגה אני מנסה להביא את הדברים האלה".
ספר קצת לקוראים מה קורה בהצגה.
"בתחילתה רואים את בגין מדליק נר נשמה לזכר אשתו עליזה, במלאת שבע שנים למותה. הוא מספר על האזכרה שתהיה, ומשם הוא גולש לסיפור חייהם המשותפים מאז פגישתם הראשונה בחוץ לארץ ועד שנשאר בלעדיה. הוא מתאר את תחושותיו במלחמת לבנון - וכיצד נפילה של כל חייל וחייל שלנו עשתה לו חרקירי בבטן".
אתה מעלה את ההצגה רק לפני המשוכנעים בצדקת דרכו?
"לא, מה פתאום. הצגתי אותה גם בבית ציוני אמריקה ואפילו בצוותא. אחת החברות הטובות של אשתי, שמאלנית קיצונית, צפתה בהצגה, ואחרי זה נלחמה זמן רב כדי להביא אותה לכל מקום אפשרי, כדי שגם אנשי השמאל יוכל לצפות בה".
בד בבד עם ההצגה הזאת, המוצגת בתיאטרון "הנפש", שטג, שהופיע במרוצת השנים כמעט בכל התיאטראות הרפרטואריים בארץ, משחק גם בתיאטרון "אספקלריא", ההולם אותו בהיותו בעל תשובה מאמין. בצד ההצגה "בולדוזר", הוא עומד לשחק שם בקרוב עם מוטי גלעדי בהצגת "המלבוש", על פי סיפור מאת ש"י עגנון.
בחנוכת משכן הקבע של "אספקלריא", בניגוד לקו הרווח בקרב חלק ניכר מהציבור, העלה שטג על נס את פועלה של שרת התרבות מירי רגב. "באתי אליה עם חגי לובר, מנהל התיאטרון הזה, כדי לאחל לה הצלחה ואגב כך לספר לה שלעומת תיאטראות אחרים, שנתמכים על ידי המשרד שלה, יש תיאטראות קטנים שלא מקבלים שום תמיכה", הוא מדווח. "שמחתי לשמוע בימים אלה שיש תוצאות טובות מאותה פגישה".
מה דעתך על הסערה סביבה?
"נראה לי שמירי רגב מודעת לכך שיש לה 'יציאות' המעוררות התנגדות. בהרבה דברים היא צודקת, לפעמים לא. אני אומר את זה בתור מי שתומך בימין, אבל יש בו גם מהשמאל".
"מר בגין". חמישי (18.8), 18:30. מוזיאון האצ"ל בתש"ח (מול גן צ'רלס קלור), תל אביב