"גדלתי בכרמל הצרפתי בחיפה ושרתי בבית הספר", הוא מגולל. "כשהייתי בכיתה ג' סיפרו לנו שיש בחינות לפסטיגל. הלכתי והתקבלתי, ושם התחיל העניין. הייתי הילד ששר עם יגאל בשן את 'אדוני ראש העיר'. תחשבי על זה, הופענו עם סיגרים. מי היה מאמין?".
בטח כל הילדים קינאו בך.
"כן, הכירו אותי בכל חיפה, לא שזה לקח אותי לאן שהוא. אני זוכר איך בנות היו כותבות לי במדור של 'מעריב לנוער': 'לילד שהופיע בפסטיגל, אשמח אם תכתוב לי'. זו הייתה חוויה גדולה. בחיים הייתי ביישן, בן יחיד, אבל לא על הבמה. עד עכשיו יש לי ספרי חתימות מפעם, שחתמו לי כל מי שהופיע בפסטיגל, כולל יונתן מילר (צוחק)".
אחרי שורנר עבר את הגיל של ההופעה בפסטיגלים, המשיך להופיע עם להקה שהקים מיקי פלד, מפיק הפסטיגל, שנקראה "ילדי התהילה". "קצת מחייב השם, לא?", הוא מחייך. "תמיד אמרתי שהסטאז' הכי גדול שלי היה שם. אהבתי את זה, נסענו להופיע בכל מקום. במקביל, בחטיבה שבה למדתי, המנהל אהב את הפעלתנים, גם בתחום הכדורגל וגם בשירה. היינו מופיעים בימי זיכרון ובימי שואה, וכמו בסרט נעורים אמריקאי, זה היה מוסיף לנו נקודות".
מרד גיל ההתבגרות של ורנר גרם לו לעשות הפסקה של שנתיים בהופעות, עד שהגיע לצבא והצטרף ללהקת חיל האוויר. כשסיים, ורנר היה בטוח שהוא צריך לברוח מהמקצוע. "הלכתי ללמוד מדעי ההתנהגות באריאל", הוא משתף. "כשחברה פגשה אותי במקרה ושמעה מה אני עושה, היא ממש כעסה. 'אני לא מאמינה', היא אמרה לי. 'מה פתאום אתה לומד את זה. יש מחר אודישנים לבית צבי, אתה חייב ללכת'".
והוא שמע להוראה שלה. "לילה שלם לא ישנתי והתלבטתי, אבל בבוקר נסעתי לבית צבי, עשיתי אודישנים, וגרי בילו קיבל אותי". כשסיים, הזמינה אותו ציפי פינס לתיאטרון בית ליסין כדי להשתתף בהצגה על רצח קנדי. "שיחקתי את לי אוסוולד בהצגה שזכתה בהצגת השנה", הוא אומר.
במקביל, ובשביל הפרנסה, הופיע בהצגות ילדים. "בבוקר הייתי טיף מ'טיף וטף', או מר זוטא, ובערב הייתי הרוצח של הנשיא", הוא צוחק. בהמשך השתתף בעשרות הצגות ילדים, עם משה דץ ויובל המבולבל. "אחרי פרק זמן מסוים החלטתי שאני רוצה לבד, וכנגד כל הסיכויים הפכתי לאחד מאלה שמתפרנסים מהמקצוע", הוא אומר.
"אנשים לא הבינו אותי. הם אמרו שזה סיכון ואפסיד המון כסף, אבל הרגשתי שאני חייב. אין ספק שההחלטה לעזוב הכל וללכת לבד הייתה החלטת חיים. עבדתי המון ורזיתי המון, והתמודדתי עם אנשים שאמרו לי שזה לא יצליח. אבל חודשיים אחרי שיצאה הקלטת 'גילי בא לבקר בעולם הרגשות', היא זכתה בזהב".
עד איזה גיל אתה מאמין שאפשר להישאר בעולם הילדים?
"אני לוקח את טוביה צפיר, שהוא המודל עבורי, ובגילו עושה דברים גם לילדים וגם סברי מרנן. זה מקצוע כל כך בלי גיל, עד ששאלות כאלו לא עוברות לי אפילו בראש. אבל תמיד אמרתי: כשארגיש שאני נהיה פתטי, אחפש משהו אחר. כל עוד אני מרגיש שיש לי מה להציע, ואני עובד ועושה דברים אחרים – אני עדיין שם".