זומבה היי: האיש שלימד את שאקירה לרקוד מגיע לארץ

בטו פרז (45), רווק המתגורר כיום במיאמי, נולד בעיר קאלי, אחד ממעוזי הסלסה בקולומביה. הוא גדל ללא אב, כבן יחיד לאמו, שנאלצה לעזוב לצורך עבודה, ומגיל 15, לדבריו, הוא עומד בזכות עצמו. “אמא שלי לימדה אותי שכל מה שאני רוצה בחיים, עלי לעבוד קשה כדי להשיגו”, הוא אומר. “אני זוכר שבגיל צעיר ראיתי נעלי אדידס חדשות וכל כך רציתי כאלה ואמא שלי עשתה איתי עסקה: אני אנקה את הבית במשך חודשיים, כולל שירותים ומקלחת, ובסופם, אקבל את הנעליים הנכספות. עד היום אני עובד מאוד קשה. והיום אמא כבר מבקשת ממני לעצור קצת כדי לנוח”.

אבל פרז לא נח לרגע. הוא ושני שותפיו, אלברטו אגיון ואלברטו פרלמן, חולשים על אימפריית הזומבה העולמית שמגלגלת מיליונים ברחבי העולם. פרז הוא המוח הקריאטיבי מעולם הריקוד, ולדבריו, המציא את הזומבה ממש במקרה. “אנשים חושבים שזו אגדה, אבל זה לגמרי אמיתי”, הוא משחזר. “באחד השיעורים שלי כמדריך אירובי שכחתי בבית את קלטות המוזיקה לשיעור. לא הייתה ברירה ונאלצתי לאלתר. ניגשתי לרכב והוצאתי את הקלטות שהיו לי שם, רובן מוזיקה לטינית. כשראיתי את התגובה הנלהבת של המתאמנים שלי, הבנתי שאת זה אני רוצה לעשות במשך כל חיי – לרקוד מוקף בנשים יפות כל הזמן (צוחק)”.

במקום טיפול פסיכולוגי

הזומבה פרצה לעולם הפיטנס בסערה ב־2001 וכבשה אותו כמעט מיד. מדובר בפעילות הממוקמת על הסקאלה שבין מסיבת ריקודים תוססת עם מקצבים לטיניים ברובם, לבין אימון כושר העובד על לב־ריאה וחיזוק, שיכול לשרוף עד 700 קלוריות בשעה. השיעורים מורכבים מארבעה מקצבים עיקריים – סלסה, מרנגה, רגטון וקומביה, ומשלבים גם שירים מהמיינסטרים. כיום, ישנם 16 מיליון איש שרוקדים ומשתתפים בשיעורי זומבה ברחבי הגלובוס, וקרוב ל־800 אלף מדריכים ברחבי העולם. לישראל הגיעה הזומבה באיחור של כמהשנים, וכיום יש בארץ 1,100 מדריכים פעילים, וכ־10,000 איש עושים זומבה בכל שבוע. ההכשרות נעשות בידי הנציג הרשמי, מריו גוטיירז, ב”מריוס - מרכז הזומבה בישראל “ בעיר רחובות.

“זומבה היא הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב והכי זול שיש”, אומר גוטיירז. “כי בטו מאמין בפשטות. הוא בנה את זה כך שכל אחד יכול, בין אם יש לך רקע מעולם הריקוד או לא. גם אם אתה לא ממש מכיר את הצעדים. וזה מתאים גם לילדים קטנים וגם לסבתא בבית אבות. אנשים נהנים מהמוזיקה, התנועה וה’ביחד’”.
“לא יצרתי את זה כדי לאבד משקל ולהתחטב, למרות שזה קורה על הדרך”, מוסיף פרז. “אני יצרתי את הזומבה, כדי שלאנשים יהיה טוב. כי כשאתה עושה משהו טוב לעצמך, הרבה דברים טובים קורים סביב. אנשים מחייכים יותר, נוצרות חברויות, מכירים תרבויות אחרות, מרגישים סקסיים, משוחררים וחווים חופש ושלום. יש פשוט אהבה באוויר”.

ארגון זומבה העולמי יושב במיאמי, והוא עסק בינלאומי המגלגל מיליונים. השנה נבחרה הזומבה בידי ארגון ספורט אמריקאי מוביל לענף הפיטנס שהצליח להוציא הכי הרבה אנשים מהבית ולגרום להם לעסוק בפעילות גופנית מאז שחר ההיסטוריה של הספורט אי פעם.

פרז מודע להשפעה שלו על אנשים ולשינויים שגרם בחייהם. “כשהייתי בן 16 לא חלמתי לשנות את העולם", הוא אומר. "רציתי רק לרקוד ולשמח אנשים. רציתי לעשות כיף ולהעביר שמחה. אין ספק שהתוצאות הפתיעו אותי. לא ידעתי שיהיו לי מעריצים בכל העולם. אלוהים העניק לי כלים לפזר שמחה, וזו העבודה שלי והמשימה שלי בחיים”.

חיי נצח

כיום זומבה העולמית היא לא רק פיטנס. היא הפכה למעצמה בעולם המוזיקה. שיתופי הפעולה המוזיקליים האחרונים של זומבה כוללים שמות כמו הזמרים מאלומה ודדי יאנקי ושאקירה ופיטבול שכבר הוזכרו. אמן שאומץ בידי פרז יודע כיום שתוך שבוע 14 מיליון איש ייחשפו וירקדו לצלילי שיריו שוב ושוב באלפי שיעורים בעולם. לרוב מופיעה בשיתופי הפעולה הללו המילה “זומבה”. זו עוצמה הדומה לזו של חברות התקליטים ותחנות הרדיו.

אבל על אף רווחיו המרשימים וההשפעה הגדלה, פרז ושותפיו לא ממהרים להנפיק את החברה בבורסה. לטענתו, זה הבייבי שלו, והוא מעדיף להישאר איתה במודל הנוכחי, בלי יותר מדי אבות. בימים אלה אף מתגבשת סדרה חדשה על חייו של פרז בערוץ “פוקס” האמריקאי.

המודל השיווקי של הזומבה הוא אחת מהדוגמאות המרתקות בעולם השיווק. מדובר בארגון מורכב, מודולרי, שבו המדריכים נדרשים לשלם כל חודש, כדי להשתמש במותג ולקבל מוזיקה וכוריאוגרפיות חדשות. במשרד הראשי ישנם 300 עובדים, לא כולל מדריכים ברחבי העולם. הארגון ממציא את עצמו מחדש בכל פעם ומצליח לשמור על הגחלת והלהיטות, בשעה שטרנדים אחרים מתפוגגים לאחר כמה שנים.

“תמיד שואלים אותי מה יקרה כשהטרנד ייעלם”, מספר פרז. “ואני תמיד עונה שהזומבה לא תמות לעולם. גם לא אחרי שאני אמות. כי היא מותג בפני עצמו, היא מתפתחת כל הזמן, מתרחבת, מחדשת, צעדים חדשים, מקצבים, סגנונות, אבל התשוקה נשארת תמיד”.

מאז שנחת, קשה מאוד להשיג את פרז. יש לו לו”ז מאוד עמוס והוא הספיק כבר לטייל בירושלים, ים המלח ותל אביב. המאכל האהוב עליו פה עד כה הוא שיפודים בלאפה, והוא מוצא את הישראלים מרתקים ומספר שכבר חמש שנים שהוא מבטיח לבקר, ואיכשהו זה תמיד בוטל ברגע האחרון.

“האנשים פה נחמדים ו’קולים’. דומים מאוד ללטינים. אני אוהב את הגיוון בתרבויות השונות ואת הפיתוח והבנייה בכל מקום”, הוא אומר בלהט. “רואים שקהילת הזומבה פה היא משפחה, הרבה בזכות מריו. יש פה מדריכים ומתאמנים נהדרים וארגון למופת מלוכד ומקצועי מאוד. אני פוגש את הישראלים בוועידת זומבה העולמית כל שנה, והיה ברור לי שזה יצליח פה, כי ישראלים אוהבים לרקוד ואוהבים מוזיקה ושמחת חיים”. 

ואכן, רבים ממכורי הטרנד בישראל, חשים שהם חייבים הרבה לפרז. אורלי פריד, בת 55, מדריכה מרמת גן,  מספרת: "הייתי בפני קריסה כלכלית ואחרי פשיטת רגל, ובזכות הזומבה אני כיום על הרגליים". לאביב אור לב, חייל בן 19, הזומבה עזרה לשפר את איכות החיים. הוא סבל מבעיית השמנה מאז שהיה בן 14. "האימון מסייע לי בהרזיה ומשפיע עלי לטובה, כי זומבה זה שמחת חיים", הוא אומר