תפקיד החוקר הטוב שאלון נוימן מגלם ב"איש הכריות" בתיאטרון חיפה, הוא לא תפקידו הדרמטי הראשון. נוימן, שחקן רב־תחומי, כבר סימן וי כמעט על כל מנעד הטייפקאסטינג. אך נדמה שבהצגה המצמררת הזאת נחשף בנוימן, שחקן שבדרך כלל מזוהה עם קומדיות, שירים וריקודים - פן חדש, קודר ואפל.
"איש הכריות" מתרחשת במדינה טוטליטרית חסרת שם. שני בלשים עוצרים לחקירה סופר שכותב סיפורים בעלי תוכן אפל. לאורך החקירה נחשפים הסיפורים שכתב ומתגלים בהם קווי דמיון למקרי רצח נוראים שטרם פוענחו. כשאחיו של הסופר, צעיר שסובל מפיגור שכלי, מוזמן גם הוא לתשאול, החקירה מקצינה והולכת, והחתירה אל האמת חושפת קשרי משפחה אכזריים.
"איש הכריות" היא הצגה מטלטלת במיוחד. למה נענית לשחק בה, ועוד את החוקר ה"טוב"?
"המחזה אכן מטלטל, אבל להיות מטולטל זה לא דבר רע. כולנו סאקרים של נוחות ונוחיות. זה מאוד מובן, וקל להתמכר לזה. אבל אני חושב שמה שגורם לך להרגיש חי זה לחשוב, להרגיש ולעשות. זה מה שאמנות טובה גורמת לאנשים: להרגיש, לחשוב ואולי גם לעשות. לדאבוני, זה הפך למצרך נדיר, כי היום כולם נראים, חושבים, נשמעים ועושים אותו דבר. כל יום. המחזה הזה מאתגר. והוא כתוב כל כך טוב, עם תפקידים כל כך מורכבים ומלאים, שאי אפשר היה להגיד לזה לא. הוא דורש גם מאתנו היוצרים והמבצעים וגם מהקהל, תשומת לב מרבית. זה לא קל לפעמים, אבל שם נמצאים היהלומים".
בעבר כבר שיחקת תפקידים דרמטיים, האם הפעם זה היה אחרת? האם העבודה על הדמות משפיעה על התנהגותך?
"התפקיד הזה הוא אולי המאתגר ביותר שהיה לי. לנסות להבין למה הוא עושה את מה שהוא עושה? אלה שאלות שנשארו פתוחות עד שלב מאוד מאוחר בעבודה, וזה יכול להיות מלחיץ, כשאתה עובד בלי לדעת בדיוק מה קורה. מצד שני, זה היה מאוד משחרר. לחפש באמת. לשאול שאלות. ובסוג כזה של עבודה, בטח בסוג כזה של מחזה, כמובן יש זליגה לשאלות שאתה שואל את עצמך. זה לא ממש משנה את ההתנהגות שלך, אבל זה מנער אבק מכל מיני מקומות שלא ביקרת בהם בנפש שלך. היו פעמים ששאלו אותי: 'בשביל מה אתה צריך את זה?' אני חושב שזה עניין של צורך. לא רק הצורך בתשומת לב או בהערכה של אנשים אותך, אלא צורך לחקור, לבדוק ולשאול. לאפשר לעצמך לחוות דברים. לבטא דברים שאולי לא היו מוצאים דרך אחרת. אצל חלק זה בכתיבה, בציור, במוזיקה. וחלק במשחק ממש. שזה אולי המדיום החשוף ביותר, ולכן גם הקשה ביותר בעיני".
המחזה עוסק, בין היתר, בילדים חפים מפשע שנרצחו. אני מעריכה שכאבא לא פשוט להתמודד עם הסוגיה.
"כמובן. כאבא היה לי קשה להתמודד עם האכזריות שיש במחזה, אבל לכל דמות יש עבר ופצע, בגללו היא עושה מה שהיא עושה. יש בזה מקום לקבל את הדמות שאתה משחק או את הדמויות האחרות. זה מעניין. זה מלמד אותך פחות לשפוט אחרים. אולי ברגעים טובים, גם פחות לשפוט את עצמך. המציאות אכזרית. השאלה מה תפקידך בפאזל הזה. אני לא משוכנע שיצירות אמנות יכולות להשפיע על ביצוע של מעשה נורא, למרות שלרצח ג׳ון לנון נקשרו השערות שהוא בוצע בהשראת שיר או סרט. אני מעריך שיכולה להיות השפעה אם מישהו נחשף באופן קבוע לתכנים מסוימים, שבשילוב עם אישיות מסוימת יכולים להוביל למעשה נורא. אבל זה ממש לא המקרה ב'איש הכריות'. יש במחזה ובדמויות אנושיות וחמלה. הטוב והרע מונחים לפנינו בכל מקום, ואת הבחירה השאירו גם כן לטוב ולרע. הכל בידינו".
בזמנו היית בהבימה. הצטרפת רשמית לתיאטרון חיפה?
"כרגע אני משחק בהצגה הזאת בחיפה. אני עדיין לא יודע מה קורה בעתיד. זה משהו שאני מתנסה בו כרגע. לא לדעת. גם זה סוג של שיעור בחיים. אפשר להגיד שאני חבר בחברת עצמי".