על פניו של משה המקראי קיים מסווה. ההירואיות והזעם הסינמטי רק מסווים אותו יותר. מה כה מטורף שלא ניתן להביט בו? בשביל האמן איתן דור-שב, משה הוא מראה פנימית. צהר סודי לאני אידאי, דמות סתרים וסתירות: הכי נשגב והכי עניו, נוקב ומופנם, עילג ומנוסח, נסיך ועבד. בסדרת עבודות בפסטל רך יוצר דור-שב מחזור ציורים על מצע נייר רבוע, כשבתוך כל אחד מהם ספירה עגולה.
התוצאה היא קתדרלה תנועתית של צבע - כהומאג׳ לאידאה הזו. כל ציור בסדרה פותח חלון לסצינה בהתפתחות הגיבור. במספר עבודות מופיע צאן כסמל למשא העם, אך מעבר לכך משה תמיד לבד, בודד עד אינסוף, בדיאלוג פנימי. הדימויים בעבודות צומחים אחד מתוך השני, קווי הקונטור שלהם עזים, מה שמכונן נופך ויטראז׳י המעניק לציורים, ולתערוכה, מימד ריליגיוזי המתכתב עם המסורת האמנותית לגבי משה.
דור-שב, יוצא מקונבנציות ציוריות קלאסיות בהן מתואר משה כמנהיג מלא הוד נשוא פנים, בעל זקן, ומנסה לייצג את התנועה הנפשית שלו, את הפיזיות שלו והחיות שלו, לצד המופנמות; רקדן-על של זהויות. צבעוניות עזה, מרובדת ומחשמלת, כמו מסירה שכבות אבק מהסיפור התנ״כי. היעדר של קו אופק מכניס את הגיבור ואותנו לסיחרור. התוצאה היא מדרש אישי נועז, שהופך מחדש את המוכר לזר. פורטרט של האדם, ואולי של האמן, כשהוא נע ונד על ציר שבין האנושי למטפיזי.
משה של דור שב מתחיל את מסעו בטראומה. בפחד אימים של תינוק הננטש ביאור שורץ תנינים, כמו משם צומח הגמגום. בטריפטיך על הסנה הוא עובר טרנספטרמציה מדורגת בין עולמות. בעבודות אחרות הוא יוקד אש מצד אחד, ומקופל בנשיקת אלוה, מצד שני.
טריפטיך נוסף, על יציאת מצרים, מהווה משחק של פרספקטיבות; מערך נקודות מבט על ההתגלות. מימין מתוארת דמות מתוך ״חיות הקודש״, יצור-אש מכונף בעל ארבע ראשים (שור, ארי, נשר ואדם), הלקוחה דווקא מחזון מעשה המרכבה של יחזקאל. היא מייצגת את מחשף הנבואה של ההמונים. משמאל מתוארת פשטות הנביא העליון, כמעט ככלי נגינה.
אצל דור-שב הזמן עוצר לזיכרון אחד, תמציתי ונוצץ. החלל הקטן של הגלריה פועל כמו אינקובטור לזיכרון הזה, וכמו ללא קול - כיאה לנכות הדיבור הקשה של הגיבור - גם אנחנו יוצאים מהתערוכה עם טרנספורמציה פנימית בדמותו.
איתן דור-שב, "פה אל פה; חלונות לחיי משה" עבודות בפסטל-רך על נייר 7.9.17-4.10.17, גלריה טובה אוסמן