אחרי שכתב את המילים האלמותיות: "במדינת אשכנז אני מופלטה/ אני חפלה/ אני כבוד/ אני עצלן/ אני כל מה שלא היה פה פעם/ כשהכל היה לבן", רועי חסן מציג את מה שנראה כמו חיבור בלתי אפשרי: ערב משותף לו ולאסף אמדורסקי. אבל אם תשאלו אותו, החיבור הזה בין שני קצוות מנוגדים שנקרא "שירה בשניים", ויעלה בפסטיבל המרתק "אשדודשירה" (19־25 בנובמבר), לא כזה מפתיע.
"אנחנו שמן ומים?", הוא חוזר על שאלתי, "תלוי אם את מתייחסת לכותרת 'אמדורסקי וחסן', לסטריאוטיפ של הדבר. אבל מבחינת היצירות שלנו והאהבה אחד כלפי השני, זה לא כך. אני אוהב אותו מגיל צעיר והוא קורא את השירים שלי. כשנפגשנו לפני שנתיים, היה חיבור טוב, ואמרנו שאנחנו חייבים לעשות משהו ביחד. זה לקח שנתיים, אבל זה היה יכול לקחת גם יותר".
במופע, חסן ישיר לראשונה שיר אחד שלו שהלחין, ועוד שיר שאמדורסקי הלחין עבורו. "זו הפעם ראשונה שבה אני שר בפרהסיה ולא רק מקריא", הוא מודה. "זה לא ערב שבו כל אחד עושה את הקטעים שלו, אלא מופע משותף שבו השירים שזורים אחד בשני".
"חוץ מהמיקום הגיאוגרפי והשיוך המשפחתי, שאומנם הם שני דברים לא מבוטלים, יש לנו הרבה דברים משותפים: אנחנו אוהבים תרבות, מוזיקה וספרות. שנינו טבעונים, מאמינים בבורא עולם ואוהבים את המשפחה מעל הכל. זה די עצוב שמרימים גבה על חיבורים כאלה. מצד שני, אני מאמין שזה מה שיעניין את האנשים לראות ולשמוע".
חסן (34) גדל בחדרה, ואת חוויות הילדות שלו כתב בין היתר בשיר "במדינת אשכנז", שם הבהיר: "לא חוגג עצמאות עד שתקום לי מדינה".
כילד שגדל בפריפריה בלי רשתות חברתיות, חלמת להיות משורר?
"בילדות עשיתי שני דברים: שיחקתי כדורגל וקראתי. האמת היא שמגיל צעיר ידעתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה לקחת חלק בשדה התרבותי בישראל, רק לא ידעתי לקרוא לזה 'משורר'. מאז שידעתי קרוא וכתוב, אני כותב. זה כלי הביטוי שלי בעולם. היה לי עוד חלום: להיות ראפר ושיהיו לי שיני זהב ונעלי אייר ג'ורדן מגניבות. החלום לא נעלם, ואפילו קיבלתי אישור מאשתי לשן זהב אחת. הסיכום הוא שזה לא יהיה בפרונט, אלא בקצה החיוך".
היית נטע זר בשכונה עם אהבת הקריאה?
"לא הייתי נטע זר. תמיד הייתי במקובלים, אבל את הקריאה הסתרתי עד גיל מאוחר יחסית. השכונה הייתה חוויית ילדות טובה בשבילי. לך תסביר לאנשים ששכונת הרכבת הייתה מקום לא רע לגדול בו, ובסופו של דבר, בדיעבד, היא הברכה שלי. האנשים שפגשתי ושליוו אותי כל חיי, הם שלימדו אותי הכל והפכו אותי למי שאני היום".
ועכשיו הם אומרים שהשתכנזת?
"ממש לא. זו הגדרה נוראית, כי היא בעצם משרתת סטריאוטיפים ומסמנת גבולות ברורים לגבי מה זה להיות מזרחי. כשלימדתי באוניברסיטת תל אביב, אמרו 'השתכנזת'; וכששמעו שאני אוהב לשמוע ג'אז, אמרו 'השתכנזת', כאילו האוניברסיטה והג'אז מקורם בפולין. אנחנו אנשים מורכבים, ולא הכל שחור או לבן וצריך לברך על המגוון. אבל כשאנשים שומעים על החיבור שלי עם אמדורסקי, הם אומרים שזה מוזר, ומצד שני תוהים על החיבור שלי עם חנן בן ארי".
"המפגשים יוצרים דברים טובים. הפחד הכי גדול של המנהיגים בארץ הוא שאנחנו ניפגש אחד עם השני ונכיר אחד את השני. כל המשחק המקדים הזה קיים כדי למנוע מפגשים, כי כשאנשים נפגשים, הם מגלים שיש להם מכנה משותף רחב יותר ממה שהם יכלו לדמיין, ואני אדם עם דמיון מפותח וזה לא הפריע לי. אני לא בא עם דעות קדומות".
עדיין תוקפים אותך על כתיבתך?
"זה לא עבר, אבל הווליום לא גבוה. בין אהבה לשנאה מפריד קו דק מאוד, אם בכלל. אנשים ששונאים אותך, קרובים מאוד לאהוב אותך, ואני מעדיף את זה על פני אנשים שאתה לא מעניין אותם בכלל".
רועי חסן ואסף אמדורסקי – "שירה בשניים", היום, 22:00, המשכן לאמנויות הבמה, אשדוד