רמת אביב ג', חנה לסלאו וסבא יואל: דפנה זילברג מדברת על הכל

קבלת פנים חמה ולבבית כפי שזכתה לה ביידישפיל, דומה שהבמאית הצעירה דפנה זילברג לא זכתה עד כה בשום תיאטרון. "איך שהגעתי לשם, התחבקנו בהתרגשות וישר הרגשתי שהגעתי הביתה, למרות שאני לא דוברת יידיש", היא מספרת. "הזמנו את דפנה לביים אצלנו בשל סגנון הבימוי המיוחד שלה, אך לרגע אני לא שוכח שהיא נכדתו של הבמאי הנפלא יואל זילברג, שנפטר לפני כחמש שנים", אומר מנכ"ל היידישפיל ששי קשת.

"בעצם, הגעתי בזכותו למנכ"לות, לאחר שהזמין אותי לפני 12 שנה להופיע בתיאטרון בתפקיד הראשי בהצגת 'החזן מווילנה', אחת משבע הצגות שביים ביידישפיל". אגב, גם הסבא רבא שלה, בן ציון זילברג, היה שחקן ובמאי בתיאטרון הפועלים "האוהל".

כשזילברג הנכדה הוזמנה למחזה שתביים שם, היא הציעה את "אדיפוס שמדיפוס" המשעשע, שכתבה על אם יהודייה חונקת בניו יורק של פעם, היורדת לחיי בנה. זילברג ממליצה לא להתאמץ בחיפוש עקבות לסופוקלס, ומודה שיש כאן השפעות מוודי אלן ומפיליפ רות'.

בתפקיד הראשי התברכה זילברג בפצצת האנרגיה חנה לסלאו, שחקנית חיזוק ביידישפיל. "'שד טזמני', אני קוראת לקומיקאית המדהימה הזו, שהייתה מעורבת בכתיבת המחזה שאותו, עם כל המונולוגים והפאנצ'ים, תפרתי לפי מידותיה", אומרת זילברג. "היא לא הפסיקה להאכיל אותנו בחזרות. כשרק הסתובבתי, חיכתה לי קציצה מאחורי הראש".

אם בתחילה לא הביאה בחשבון את הקשר של סבה ליידישפיל, מהר מאוד הוצפה זילברג בסיפורים עליו: "כשניגשנו להרכיב את לוח החזרות, סיפרה רונית, מנהלת ההצגות אז והיום, שאצלו הן היו מוכרחות להסתיים לפני השעה ארבע, כדי לא שיחמיץ פרק של 'היפים והאמיצים'. כזה היה סבא יואל החמוד, שנהג להקרין לנו, הנכדים שלו, בחדר הביתי סרטים שביים כמו 'חסמבה' ו'קוני למל בתל אביב', משהו שהיה נורא כיף".

הוא כיוון אותך ללכת לתיאטרון ולבימוי?
"ממש לא. זה בא בהפתעה למשפחה שלי, אבל כשהתחלתי לביים, הוא מאוד התלהב והתייצב בכל הצגה שביימתי, ואחריה נהג לתת לי טיפים".

סבך נודע בקפיצותיו לבמה במקום שחקנים שלא הגיעו. ואת?
"הצלחת להפתיע אותי. לא ידעתי את זה. גם אם בסוף חזרה אני יודעת בעל פה את הטקסט של כולם, עוד לא הזדמנה לי קפיצה כזו".

זילברג הגיעה לתיאטרון הרפרטוארי בחיפה וביידישפיל מכיוון תיאטרון הפרינג'י הלא ממוסד (ההצגה "תדגימי"). "אבא שלי נוהג לומר שכמו לסבא שלי, יש לי יכולת להנגיש כל סוג של חומר לקהל, עם שפה ויזואלית שאפשר לומר עליה שהיא שלי", היא אומרת. "זה משהו מינימליסטי ומסוגנן שנותן לשחקנים לבטא את עצמם, ובדרך כלל אני מתעסקת בקונפליקטים של פרט מול חברה".

בתור נכדתו של במאי "קזבלן", קורץ לך לביים מחזמר?
"כבר ביימתי מחזמר, אומנם לילדים, 'אופוריה - העיר השמחה בעולם', בתיאטרון חיפה. זה היה פשוט תענוג גדול. נהניתי שם מכל רגע. אם בתוך העיסוק שלי בתיאטרון הממוסד התנגדתי לכך, כאן התאהבתי בעשייה הזו, ואני מצפה להמשך במיוזיקל חדש שיאתגר את הז'אנר".

את גם נכדתו של במאי "רמת אביב ג'''.
"זו הסדרה שהרסה לי את הילדות".

מה קרה?
"אני צוחקת. גדלתי ברמת אביב ג'. מאז שהסדרה יצאה, ילדים ובני נוער התחילו ללעוג לכל מי שבא מהשכונה הזו, כאילו כולנו עשירים ומפונקים. אגב, שמות הדמויות בסדרה נלקחו מהשכונה שלנו. נועה תשבי שיחקה את דפנה".

את גם בכיוון של קולנוע וטלוויזיה כמו סבך?
"אם כבר, זה יהיה בכתיבה, לאו דווקא בבימוי. בינתיים ביימתי רק סרטי פרסומת".

יואל זילברג טעם הצלחה בינלאומית בסרטים כמו "ברייקדנס" ו"למבדה". גם את עם הפנים החוצה?
"בהחלט מעניין אותי להגיע לקהלים שמעבר לקהל המקומי, אבל כרגע עומדת על הפרק ההצגה 'ברטוד ואגנס', מאת נועה לזר-קינן, שביימתי בהבימה בהשתתפות טטיאנה קנליס־אולייר ודב'לה רייזר".