את העובדה שלעתים המציאות, עם ההפתעות הצפונות בה, חזקה מכל הצגה או סרט, למדה זה מכבר הזמרת והשחקנית תמי אשל. כשהיא פיזזה על במת הקאמרי בהצגת “סוויני טוד”, אי אז ב־83’, היא בכלל לא שיערה שיעברו לא פחות מ־34 שנה עד שובה לבמת התיאטרון ב־6 בדצמבר השנה, במחזמר “צבא השמיים”, בחג המחזמר בבת ים.
“זה לא היה בתוכניות שלי לעזוב”, מציינת אשל אחרי כל השנים. “אבל ב’סוויני טוד’ מצאתי את עצמי בהריון עם מיכל, בתי הקטנה. סחבתי שם עד החודש החמישי, כשנהיה לי מסוכן לגלם נער שקיפץ מעל דלפקים. לאחר תקופה שבה התמסרתי לאמהות, הציעו לי מהקאמרי להשתתף במחזמר ‘עלובי החיים’. באותו זמן התקשר אלי מתי כספי והציע שאהיה בלהקה שתשיר איתו במופע ‘ארץ טרופית משגעת’”.
נשמע מעולה. מה בחרת?
“אז, כשהאגו עבד עדיין חזק, חשבתי שכבר עשיתי תפקידים יותר גדולים בקאמרי ואולי כדאי ללכת למופע. לא לקחתי בחשבון שאם אתה סוגר דלת בתיאטרון, לגמרי לא בטוח שהיא תיפתח מחדש. מה שקרה הוא שעם כל ההערכה למתי, ההשתתפות במופע שלו, שבו אגב התגלתה לאה שבת, הייתה בשבילי נפילה נוראית. כנראה אני בנויה יותר למחזות זמר, לא למופעים כאלה. ‘עשית את טעות חייך, כי יהיה לך קשה לחזור לקאמרי’, אמר יוסי”.
יוסי הוא בעלה, יוסי כרמון, שהיה מגדולי השחקנים בקאמרי עד שהדמנציה גזלה אותו מהבמה. הוא ראה מהצד את רעייתו מנסה להתקבל להצגות ונדחית שוב ושוב. “זה כל כך הוריד לי את הביטחון עד שהחלטתי להישאר בבית”, היא מספרת.
אשל, 67, היא מקיבוץ הזורע בעמק יזרעאל. כילדה חלמה להיות בלרינה, אם כי היא שרה בחגי המשק. מהם הגיעה לשירות צבאי בצוות ההווי של הנח”ל. בלי חלומות יומרניים לגבי קריירה חזרה ממנו להזורע, שם עסקה בטיפול בילדים לצד משחק ב”בימת הקיבוץ”. כך עד שנקראה על ידי נגה אשד, חברתה מצוות ההווי, להשתתף איתה ועם עידית חיים - סולנית השיר “חופים” במחזור קודם של הצוות – ב”בנות חווה”, שלישיית זמר נשית, שהקימה המלחינה ציפי פליישר.
ההרכב, שפעל בין 70’ ל־74’, ליווה בפסטיבל הזמר תשל”ג, עם שלישיית “אף אוזן גרון” (לימים הגברים של “הכל עובר חביבי”), את שלמה ארצי ב”שיר בבוקר בבוקר” ואת גידי גוב ב”יעלה ויבוא”.
בסוף 73’ הן הוציאו את התקליט היחיד שלהן, שנקרא כשם ההרכב האיכותי. “כששומעים את השירים, שאת רובן הלחינה ציפי, אפשר להתרשם שהיינו שלישייה שהקדימה את זמנה”, אומרת אשל. “חבל שלא משמיעים כיום את השירים. ייתכן שזה יישמע תבוסתני, אבל יש לי תחושה ששום דבר לא נשאר מכל מה שעשיתי בקריירה. כנראה זה הגורל שלי. איך אמרתי פעם? אולי אבקש שעל הקבר שלי ייכתב ‘פספסתי'”.
יעקובי השרמנטי
בעוד נגה אשד פנתה מ”הבנות” לקריירה פעלתנית הנמשכת עד היום כמובילת שירה בציבור, ועידית חיים נבלעה בחיק האלמוניות לאחר נישואי האכזב שלה לשחקן שרגא הרפז, היה זה הגורל שהביא את אשל למפגש של חייה עם יוסי כרמון. בדרך לכך עזבה את הקיבוץ ולמדה בבית צבי (”השנים הנפלאות בחיי”).
לאחר התנסות בהצגות ילדים ובהצגת “אדיפוס המלך” בהבימה, התקבלה אשל ב־79’ לקאמרי, להצגת “נפוליון חי או מת” של נסים אלוני, שבה שיחק כרמון אחד הנפוליונים. עד אז לא הכירו. “פעם ראיתי אותו מהאוטובוס והייתה לי הרגשה שאולי יום אחד יהיה לי קשר איתו”, היא מספרת, “כשהגעתי לחזרות, נזכרתי ששנים קודם לכן ראיתי אותו משחק את ליידנטל בהצגת ‘יעקובי וליידנטל’ ואז חשבתי שיעקובי יותר שרמנטי וחתיך”.
הרומן ביניהם ניצת מאחורי הקלעים של ההצגה הנפוליונית, שבה פיזזה ושרה בתפקיד פונצ’ינלה הכחולה. כרמון כבר היה אז אחרי פרק נישואים שהסתיים בגט, לאחר שרעייתו הראשונה, אתי, התנגדה לכוונתו לצאת להפלגה של שנה סביב העולם.
“בהצגה הזאת לא חסרו חתיכות”, סיפר לי כרמון בראיון ב־2013. “אבל מכולן מצאתי את עצמי מחזר בלהט אחרי תמי, מתעלם מפער 17 השנים בינינו. הרגשתי שדווקא יוצאת הקיבוץ הצנועה הזאת הכי מתאימה לי מכולן. לא הצטערתי לרגע על הבחירה שלי. כשאתה מתחתן בשנית כמעט בן 50 עם אישה צעירה וחוזר לחיתולים, אתה נהיה בבת אחת צעיר מחדש”.
איך יוסי היה בתור מחזר? אני שואל את אשל כעת.“יוסי היה מחזר מקסים ובתור בשלן, הוא עשה זאת דרך האוכל. בהתחלה לא הפריע לו לחזר במקביל אחרי אחרות, אבל איכשהו הרגשתי בטוחה באהבה שלו אלי”.
ופער השנים והיותו אב לשניים?
“עם זה לא הייתה לי בעיה, אם כי כל העניין כמעט התפוצץ. יום אחד, כשיוסי חזר מהים, הוא הציע לי פתאום נישואים, ואני נורא נבהלתי. יוסי חשב שאני לא אוהבת אותו ואז נפרדנו לחצי שנה. בהצגת ‘ייסורי איוב’, שבה הופענו שנינו, חזרנו. קודם לכן חנוך (לוין), חבר קרוב של יוסי, שאל אם לא אכפת לי להופיע בהצגה במקהלה.
“החזרות היו מרגשות. לבכורה הבאתי ליוסי ציור של איוב וחבריו. בהקדשה כתבתי שאני עדיין אוהבת אותו. למרות שכבר הייתה לו חברה חדשה, באותו ערב חידשנו את הקשר”.
נישואיהם, לאחר הולדת בנם אסף, כמו נלקחו מהצגה חנוך לוינית. “לא הייתה בראש שלנו חתונה”, היא נזכרת, “אבל כשרצינו לקבל משכנתה, נאמר לנו שהתנאי לכך היא הצגת תעודה שלפיה אנחנו נשואים כדת וכדין. אז התחתנו בחתונה צנועה ברבנות, שבה חנוך היה מעין שושבין”.
לאחר נישואיהם, נטל כרמון חופשה מהקאמרי ויצא עם בת זוגו הצעירה לשנת שבתון של צפייה בהצגות בלונדון, שם למד חצי יובל קודם לכן תיאטרון ב”למדא”, בעוד אשל עסקה בטיפול בילדים. מבחינתה, זה היה פסק זמן שדרבן אותה לנסות לחרוג מהמסגרת המוזיקלית, וזה גם מה שהביא אותה ללמוד עם שובה ארצה הנחיית הורים במכון אדלר.
הנחית?
“לא. ככל שהלימודים היו מעניינים, היה לי ברור שנוצרתי בשביל המוזיקה אם כי נבלעתי בתוך החיים היומיומיים במשפחה”.
מהדלת האחורית
מדובר במשפחה אמנותית ויצירתית. ילדיו של כרמון מנישואיו הראשונים הם צביקה, במאי הצגות ילדים, ואביטל, שהקימה אקדמיה למשחק לגיל הרך. גם שני ילדיהם המשותפים בתחום - אסף הוא במאי קולנוע (“את לי לילה”) ומוזיקאי, שלדבריה הולך עד הקצה. מיכל, בוגרת ניסן נתיב, שהתחתנה עם בת זוגה, משחקת בהצגות ילדים ועוסקת גם בליצנות רפואית.
בינתיים התפתחה דרמה במשפחת קורמן (כרמון הוא שמו האמנותי של יוסי). אשל זוכרת את תמרורי האזהרה. “פתאום ראינו אצל יוסי נסיגה כלשהי”, אשל משחזרת, “הוא היה הרבה יותר שקט. כשהיינו מזדמנים לחברה, הוא שתק. כששאלתי אותו היכן הדעות הנחרצות שלו, היה עונה: ‘אין לי מה להגיד’. הבן אדם שקע לאט־לאט ועל הבמה הרגיש חוסר ביטחון והתחיל לשכוח את הטקסט בהצגות של ‘אשכבה’”.
והוא המשיך להציג?
“יוסי המשיך להציג, אבל ביקש שיארגנו לו לחשן. סידרו לו איזו לחשנית, וזה לא עבד כמו שצריך. אז ביקש שאני אהיה הלחשנית. כך מצאתי את עצמי חוזרת לקאמרי מהדלת האחורית ולוחשת ליוסי את הטקסט. אפילו נסענו עם ההצגה לרוסיה ולסין, שם נדלקה נורה אדומה. כשראיינו אותו, הוא לא ענה לעניין, וזה דרש ממני להתערב.
“זה כבר לא היה אותו יוסי שהכרתי כל כך טוב. לאחר שתמיד ניהל אצלנו את הכספים, הוא הפסיק להתמצא בנושא ולא ידע מה הבנק רצה מאיתנו. זה גרם לי להיות מתוסכלת והוציא ממני המון כעס, תופעה לא נדירה במשפחות של דמנציה. עדיין ניסיתי להדחיק ולחשוב שזה לא זה. אז הוא חלה בשלבקת חוגרת והפך להיות לגמרי דמנטי.
“לפתע היה לי ילד גדול בבית. זה גרם לי משבר נוראי, כשתפסתי שהכל עלי. איבדתי עשרה ק"ג בחודשיים ולא האמנתי למה שנהיה מהשחקן הגדול הזה, שעשה בתיאטרון דמויות חזקות כמו מיכאל קולהאס ופליישר. ועם הזמן שכח את הדברים הבסיסיים ביותר”.
איך התמודדת עם המשבר?
“נפגשתי עם נשים שנקלעו למצב דומה וראיתי את האומללות שלהן. אז אמרתי לעצמי: ‘אני לא רוצה להיות ככה’. היה לי חשוב לדעת איך אפשר להיות עם אדם כזה בצורה אחרת. התחלתי לטפל בעצמי. אפילו הלכתי לפסיכולוגית והחלטתי להשתחרר מכל הכעסים שהצטברו אצלי כשכולם סביבנו עזבו אותנו. אומנם הקאמרי ערך לכבודו ב־2015 עם ליליאן ברטו, אלמנתו של חנוך, אירוע מחווה, אבל אחריו שוב נשארנו לבד. פשוט כולם נעלמו”.
עודך כועסת?
“הכעס נעלם, כשהבנתי שיש אנשים שלא רוצים לראות את יוסי במצב שבו הוא נמצא וחשוב להם לזכור אותו כפי שהיה. לקחתי את עצמי בידיים והבאתי ליוסי מטפל פיליפיני. כל השאר עלי, קיבוצניקית שלא ידעה כלום, בוודאי לא בענייני כספים, שבהם יוסי עטף אותי כל השנים. פתאום ראיתי שאני יכולה להיות עצמאית והתחזקתי. ‘אל תהיי קורבנית’, אמרה בתי, מיכל, ונשמעתי לה”.
תסבירי.
“אני לא קורבן בגלל מה שקרה. זה המסר שחשוב לי להעביר כאן. אפשר לחיות עם דמנציה ואפילו לאהוב לחיות את החיים האלה. האהבה הטהורה שאני מרעיפה על יוסי עוזרת לו להיות רגוע, בניגוד לאי אלה במצב שלו, והוא כמו ילד חמוד כזה, שצוחק המון. פעם, כששאלתי אותו אם הוא רוצה לחזור לשחק, הוא השיב: ‘אני לא רוצה, אבל הבמה רוצה אותי”.
גם אותך?
“גם אותי. בעבר לא יכולתי לסבול כשאנשים היו אומרים לי תוך כדי כל הבלגן ‘תעשי לעצמך’. הם לא הבינו שזה משהו שדורש את הזמן שלו ולא קורה בבת אחת. כעת, הזמן הגיע. זה מה שהביא אותי לאורי פסטר ולחג המחזמר שלו. אכן, אותו אורי שבעבר לא התקבלתי אצלו באודישן”.
והפעם?
“הפעם התקבלתי. כנראה, לא הייתי בעבר מספיק נחושה באודישנים, לא יודעת למה. כעת באתי עם ידיעה שאין לי מה להפסיד והתקבלתי למחזמר ‘צבא השמיים’, שאורי כתב עם רוני וייס. בין כל הצעירים בו חשוב להם לשתף את אסתי קוסוביצקי, רזיה ישראלי ואותי בתור המבוגרות בהפקה. התפקיד שלי, כקבצנית יסכה, אמנם לא גדול, אבל את הסיפור שלי עם האגו גמרתי מזמן”.
אשל מאושרת. “לאחר כל האכזבות שנחלתי לא האמנתי שאתקבל”, היא מודה, “והנה אני על הבמה ולא רוצה שזה ייגמר, אלא מקווה להמשיך בהפקות נוספות. התפקיד הצנוע ב’צבא השמיים’ נותן לי הרבה ביטחון לעתיד”.