המחזה "אנשים טובים" חושף את העובדה שהעולם מורכב מאינספור אפשרויות, והכסף לא תמיד הופך אותך לאדם טוב יותר. במרכז המחזה, מאת דיוויד לינדסי־אבייר, (נוסח עברי: אסף ציפור) - סיפורה של מרגרט וולש, אם חד־הורית המתחננת בפני הבוס שלה, הצעיר ממנה בכמה שנים טובות, שלא יפטר אותה ממקום עבודתה. המחזה הוצג לראשונה ב־2011 בברודווי, והשחקנית הראשית, פרנסס מקדורמנד, קיבלה עבורו את פרס הטוני היוקרתי.
בדיוק באותה שנה התחוללה בישראל המחאה החברתית, שהוציאה מאות אלפים לרחובות. כמה שנים אחרי, בתקופה שבה ההפגנות מתחדשות על רקע פרשות השחיתות, נדמה כי הקהל בישראל כבר מסוגל להבין טוב יותר את דמותה של מרגרט, המנסה נואשות להתמודד עם המציאות הסוערת.
במהלך חיפוש עבודה אצל רופא מוצלח שגדל איתה בשכונה, עולות וצפות שאלות רבות ומורכבות ביחס לזמן ולמקום: האם הייתה יכולה להגיע למעמד אחר אילו הייתה נולדת במקום אחר?
הבמאי איציק ויינגרטן בנה הצגה שיש בה מעברים עדינים בין הומור לכאב, ומרגעים המוניים לרגעים אינטימיים. הוא הוציא ביצועים נפלאים מצוות השחקנים, בראשם אסי לוי, המגלמת באופן מרגש ומרשים את מרגרט, שחיה את חייה ונלחמת לאורך כל הדרך למרות הקשיים. לצדה ראוי לציון דניאל ברטוב, כרופא שפותח בפניה את דלת ביתו. גם יוצאת "האח הגדול" טהוניה רובל, ליהוק מעניין לכל הדעות, עושה הופעת בכורה מפתיעה, ומצליחה להפגין כישורי משחק לצד שחקני תיאטרון מנוסים.
דמות הרופא במחזה מבוססת על דמותו של המחזאי, שגדל בשכונה הנשלטת על ידי כנופיות פשע שממנה ניתן היה להשקיף על השכונות האריסטוקרטיות של אמריקה. בגיל 11 קיבל מלגה, ובזכותה הפך למחזאי. אומנם בתחילה נראה שמדובר בהצגה איטית שלא מתפתחת וסובלת מיותר מדי דיאלוגים, אבל אז מגיעה נקודת המפנה, ואפשר לחוש בבימוי המצוין של ויינגרטן ובמשחקה המשובח של אסי לוי. בשורה התחתונה: הסבלנות משתלמת, ובגדול. מדובר בהצגה חכמה ורגישה המספקת חומר למחשבה - וזוהי תמצית המשמעות והערך המוסף לצפייה בהצגת תיאטרון.