"משרתם של שני אדונים", שכתב קרלו גולדוני, עלה לראשונה ב־1743 ותורגם לעברית על ידי נסים אלוני, מספר את סיפורו של משרת שכדי להרוויח עוד כמה גרושים, לוקח על עצמו לשרת שני אדונים, כשאחד לא יודע על השני. בהמשך יתברר כי השניים מכירים מצוין, והטעויות של המשרת הלא ממש נאמן מובילות להפי־ אנד. בין לבין יש את בת העשיר שרוצה להתחתן עם אחד ומחויבת להתחתן עם אחר, המשרת שנשבה בקסמה של משרתת אחרת, ועוד.
בעיבוד החדש שעלה לאחרונה בבית ליסין, ליהקו את יניב ביטון, הזכור לטובה מההצגות "המוגבלים" ו"אילוף הסוררת". נראה כי בתפקיד המשרת מצליח ביטון לבטא את מגוון יכולותיו וניסיונו - מהתיאטרון ומהטלוויזיה. אל מול המשחק התיאטרלי המתבקש של רוב השחקנים, הוא מהווה קונטרסט עכשווי, בדמות של מעין "ערס לייט" חביב, שמדבר אל הקהל בגובה העיניים ומכניס תכנים המתאימים לזמן העכשווי. לדוגמה: דרישות השכר שלו תואמות את בועת הנדל"ן ויוקר המחיה; הוא סוגר מכתב שפתח בלי רשות, כמו שסבתא חרירה לימדה אותו, עם לחם מים ועוד.
ההצגה עצמה היא כשעה וחצי של הומור טהור, עם קאסט וירטואוזי שמחייב יכולות לא רק של משחק גרידא, אלא גם של דיוק וכושר פיזי, כמו, לדוגמה, בשתי דקות של הגשת האוכל לשני האדונים שיושבים בשני צדי האולם, כשהמלצרים מוסרים את הצלחות באוויר והמשרת תופס אותם ורץ מצד לצד כדי להאכיל את אדוניו.
אף שחלפו 275 שנים מאז שעלה המחזה לראשונה, הצליחו בבית ליסין, בניצוחו של הבמאי המוכשר אודי בן משה, להעתיק את התכנים למאה ה־21 בלי לאבד את האופי הנוסטלגי – התלבושות האופייניות (פרט של המשרת), הארגזים שהיו המזוודות של התקופה ההיא ועוד. בין לבין, נשמעו קטעי מוזיקה איטלקית של שנות ה־60, כדי לחדד את הקטעים הרומנטיים, המהווים אפיזודות מרגשות ומשעשעות כאחד.
בשורה התחתונה: הצגה מהנה ומרעננת, שבהחלט שווה ביקור.