"אני קצת עייף, אבל זה עדיף על לא לעשות כלום", הוא אומר בחיוך. "שני הקצוות, של לא לעשות כלום או לעשות המון באינטנסיביות, הם מוגזמים, אבל עדיף לעשות. שחקן צריך לעבוד. זו המשמעות של להיות שחקן – להיות על הבמה, לשחק מול מצלמה, לעשות חזרות. אם אתה עסוק בעבודה, אז אתה קיים, יש לך משמעות".
אין שום פספוס
גורנשטיין – שחקן, זמר, מדבב, בדרן, במאי ואפילו צ’לן – הוא אחד הפרפורמרים העסוקים בתעשיית הבידור. מאחוריו כבר חמישה עשורים של קריירה בתיאטרון ("גטו", "מפיקים", "אחרון הפועלים"), על בימות הבידור, בטלוויזיה ("טלפלא", "רחוב סומסום", "פרפר נחמד", "זהו זה!", "קרובים קרובים") ובקולנוע ("הלהקה", "חמש חמש", "אלסקה", "גט"). "מבחינתי כל אלו הם מכלול אחד", הוא אומר. "אני מודה בכל יום על הזכות להיות רלוונטי. אני מקפיד כל הזמן להסתקרן, להתעדכן, ללמוד ולגרום לכך שדברים יקרו. זה גם עניין של מזל, ולמזלי, אין לי שום תלונה, חרטה או פספוס בעניין הקריירה שלי כי כל הזמן קורים דברים".
בתחום הדיבוב הוא מוכר בעיקר מדמויות נבלים בסרטי דיסני. בין היתר, הוא תרם את קולו לג'אפר ("אלאדין"), סקאר ("מלך האריות"), פרולו ("הגיבן מנוטרדאם"), קלייטון ("טרזן") ואנטון אגו ("רטטוי"). עד כה דיבב ביותר ממאה סרטים. "עבדתי עם שפרירה זכאי ב'רחוב סומסום', והיא לקחה אותי לעבוד בדיבוב בסרטי דיסני אי שם בתחילת שנות ה־90", הוא משחזר. "בכל פעם מחדש שפרירה שלחה אותי לאודישן, ובכל פעם מחדש הם בחרו בקול שלי, כך שהתמזל מזלי לעשות את התפקידים הכי חשובים בשדה הדיבוב. היום אני פחות מדבב, רק אם יש תפקיד חזק של דיסני שמעניין אותי, כי מדבבים היום לא מקבלים תגמול כלכלי הולם על עבודתם, לצערי".
"אני כל כך שמח שזכיתי לעשות את ‘סושרד הצעיר’", אומר גורנשטיין. "ליאור סושרד הוא בחור מקסים עם כישרון וכריזמה יוצאי דופן. הסדרה מבוססת על רעיון שלו, על קבוצת ילדים שבשנות ה־90 הגיעו להתנדב בבית אבות. אני משחק את רפי, אחד הדיירים שם. בהתחלה הדמות שלי לא סובלת את סושרד כי הוא נראה לה שחצן, אבל לאט־לאט אני הופך למנטור שלו. מה שיפה בסדרה זה שהיא לא רק מציגה טריקים של מנטליזם, אלא גם בכל פרק היא מלמדת מושג במדעי החברה או פתרון קונפליקטים. הכל קורה בקצב מסחרר של סדרת נוער, עם תסריטים מצוינים, והיום אני כבר ממש שותף בפיתוח הרעיונות לדמות שלי לקראת העונה השנייה".
התרעות פיקוד העורף