במקביל למכחול, גרבוז החזיק בעט מושחז. תחת שם העט "י. פולני" במוסף "דבר אחר", הוא הפך לאחד הסאטיריקנים המושמעים ביותר, מה שזיכה אותו בפרס סוקולוב לעיתונאות. ספרו המיתולוגי "תמיד פולני" הפך לרב-מכר וקיבע את מעמדו כקול המזוהה עם דור שלם.
"בתקופה שבה ניהל את 'המדרשה' (2008-1997) הוא יזם את ההוצאה לאור של כתב העת שלה, את הקמת הגלריה בתל אביב, פסטיבלי סרטי סטודנטים ופרוייקטים בקהילה. גרבוז הציג עשרות תערוכות יחיד, כולל במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאומנות, מוזיאון הרצליה, והמוזיאון הפתוח בתפן, וכולן לווה בקטלוגים. יאיר זכה בפרס רבים רבים, ובכללם פרס רפפורט ופרס א.מ.ת היוקרתי בשנת 2004, על תרומתו לציור הישראלי. חוש ההומור היחודי שלו, היחס האישי, החברות והראייה המקפת שלו את שדה האומנות המקומי, יחסרו לנו יומיום. תנחומינו למשפחה וליקיריו".
הנאום שטלטל את המדינה
אי אפשר לדבר על יאיר גרבוז מבלי להזכיר את הרגע שבו הפך לשם שגור בכל בית בישראל - ולאו דווקא מהסיבות האומנותיות. בשנת 2015, ערב הבחירות, נשא גרבוז בכיכר רבין את מה שזכה לכינוי "נאום הקומץ".
יצירה עד הרגע האחרון
רק בפברואר האחרון עוד זכינו לראות את עבודותיו מוצגות בתערוכת "אומנות ישראלית" השנתית, שם הוכח פעם נוספת כי גם בגיל 80, הרלוונטיות של גרבוז לא הועמה.
גרבוז הותיר אחריו משפחה ענפה, דורות של תלמידים שאותם חינך כראש המדרשה לאומנות בבית ברל, וציבור ישראלי שאיבד היום את אחד המבקרים החריפים, השנונים והמוכשרים ביותר שלו.
התרעות פיקוד העורף