"הכל שפיט״, ימי ה', ערוץ 1
לא הגיעה ל״הכל שפיט״ המקלחת הקרה שספגה מיד עם עלייתה למסך בשבוע שעבר. לפחות לא כל הטוש. קודם כל ולפני הכל יש בחירות, ופוליטיקה הרי יש תמיד, ומתי יש לנו הזמן והמקום להחזיר לאנשים הרעים שמתעסקים בבוץ הדוחה הזה אם לא בתוכנית סאטירה. ומלבד זאת אנו זקוקים לתוכנית סאטירה ימנית. בעולם תקשורתי טוב יותר סאטיריקנים היו מטגנים כל פוליטיקאי שמגיע לו, בלי להתחשב בשיוכו הפוליטי. בעולם תקשורתי מאוזן יותר אילן גילאון וחגי סגל היו צופים בתוכנית -זה בביתו בתל אביב וזה בעפרה - ושניהם היו זועמים ומחזיקים את הבטן מצחוק במידה פחות או יותר שווה. הרי שניהם משלמים אגרה, אז מה שמגיע מגיע. אבל מכיוון ש -בואו נודה באמת - החלוקה היא לא לגמרי פיפטי־פיפטי, ומלבד נתניהו וליברמן גם בית המשפט העליון והסכמי אוסלו ראויים לחטוף, אז טוב שיש "הכל שפיט". ברוכה הבאה.
גם תוכן הביקורת ש״הכל שפיט" סופגת לא הוגן. מעבירים אותה אייטם אייטם בזכוכית מגדלת, ואם היא לא גורמת לפחות להתקף לב מרוב צחוק מרשיעים אותה בקהות ובחוסר פואנטה. אז הנה בשבוע שעבר עלתה לשידור העונה ה־12 של חביבת הקהל, הפרה הקדושה ״ארץ נהדרת״. כדי לצלוח את אייטם העימות הפוליטי הבלתי נגמר, המסורבל, הייתי זקוק לגפרורים שיחזיקו לי את העיניים לא להירדם. ליברמן לבדו, למשל, לא הגיע לקרסוליו של ליברמן מ"הכל שפיט". מי שחיפש קהות וחוסר פואנטה היה יכול למצוא אותם במידות גדולות ב"ארץ נהדרת". רק הושט ידך וקטוף. לטעמי כבר לפני שנים ״ארץ נהדרת״ כילתה את הדלק הפנימי שלה והיא מונשמת כעת מלאכותית באמצעות יכולות משחק נפלאות של כמה ממשתתפיה, אבל זה סיפור ליום אחר.
הנה הצעה לייעול השירות: דמיינו שאתם בחווה בהתנחלות ופלסטינים מהכפר הסמוך מגיעים למסוק את עצי הזית שלהם. ועכשיו סכין בין השיניים, ויאללה ב״ה לכתוב את הפרק הבא.
״המתנחל״, חנוך דאום עם זהבה גלאון, יום א', ערוץ 10
ביום ראשון בשבוע הבא אני מתכוון לנתק את הטלוויזיה מהחשמל. מה שנקרא, ליתר ביטחון. לך תדע, אולי הממיר ייתקע בטעות על ערוץ 10, על התוכנית של חנוך דאום. אני לא אעמוד בעוד תוכנית כזו. אני לא יכול. עוד 40 דקות של חפירות של חנוך דאום יגרמו לי לנזק בריאותי של ממש.
יש לחנוך דאום חן, יש לו קסם, יש לו אחלה חוש הומור כשהוא לא כותב על משפחת ראש הממשלה ועל המצב בכלל, אבל השם ישמור אותנו מכמה שהבנאדם חופר ב״המתנחל״. ארכיאולוג בחודש עבודה לא חופר כמו שדאום חופר ב־40 דקות של תוכנית בודדת.
יש בחוסר החשבון שלו כלפי המרואיין - במקרה הזה המרואיינת זהבה גלאון - כדי להשרות אווירה של שכונה על השיחה, שגורמת למרואיין לרפות את העניבה, להתרווח ולשחרר מידע שאולי לא התכוון לשחרר. באופן אישי חדלתי לשים מרצ בקלפי כשזהבה גלאון השתלטה על המפלגה. אחרי המפגש עם חנוך דאום חזרתי לחבב אותה מעט - אך תנוח דעתך, זהבה, אל תבני על הקול שלי. צריך הרבה יותר מפרק אחד של חנוך דאום כדי לקבל אותי בחזרה לשורות.
אבל דאום עושה את זה למרואיין בניג׳וס האינסופי שלו - מציג אותו בנעלי בית. אומנם דיאלוג של דעות לא ממש מתקיים פה. מה שקשור לתרבות נשאר מאחור. לא הייתי מרגיש שאיבדתי משהו בחיים אם דאום היה קוצץ בעריכה את הקטע של חיתוך העוגה, ואת ההתגרות הבוטה שלו באנשים הטובים של קיבוץ בארי.
וכשהוא לא סותם את הפה לשנייה, באופן טבעי זה משאיר למרואיין הרבה פחות זמן להשמיע כמה מילים משלו. זה חשבון פשוט: בקצב החפירה של דאום, אפילו ליצרנית צווחות מוכשרת כזהבה גלאון לא נותר הרבה זמן לדבר. ככה שזו ההצגה של חנוך דאום. הוא שואל, אבל לא באמת מתעניין בתשובות. שוב שמענו על הציפרלקס שלו, עוד בדיחה על פסח, בעלה של גלאון, שנולד בחנוכה. חפירה פה, חפירה שם, וכשהמוח מצטלל מעט, חצי שעה-שעה אחרי תום הפרק, אתה מגלה שבעצם קיבלת 40 דקות על חנוך דאום. עוד 40 דקות על חנוך דאום. איפה, לעזאזל, שמתי את האדוויל?
זהבה גלאון וחנוך דאום. "המתנחל". צילום: דוד וינוקור
״פורטלנדיה״, החל מ־8.2, הוט +, הוט vod
ג׳רי סיינפלד אמר ש״פורטלנדיה״ היא הקומדיה הטובה ביותר בטלוויזיה כיום. ג׳רי סיינפלד טעה. אתה צופה באירוע התמוה הזה הקרוי ״פורטלנדיה״ המתרחש על המסך ותוהה מה, לכל השדים, קורה פה. מי החליט לצלם את הדבר הזה. מי התיר לשדר את הדבר הזה. למה לא בא מישהו ומוריד את השלטר.
פורטלנדיה. צילום: הוט