אני רק שאלה: דודו ארז ממציא את עצמו מחדש ב"החפרנים"

בעונה השנייה של התוכנית, בהפקת אולפני הרצליה, ימשיך המנחה דודו ארז, המשמש על תקן המורה המצחיקול, לענות לשאלות של הילדים ולצאת לתחקירים מדעיים יחד עם צוות חפרניו: מרב פלדמן, יובל סגל ורחלי רוטנר.
 

נוסף לשיחות המצחיקות וההומור הייחודי והנונסנסי, יהיו בעונה הקרובה פינות חדשות כמו ״המרוץ לתרווד״ - שעשועון בישול שבמהלכו תינתנה תשובות לשאלות קיומיות כמו למה ביצה הופכת בחימום לביצה קשה? וגם פינת בית חולים חדשה בשם ״חדר ניתוח קידר״, שתציג מגוון בעיות רפואיות כמו כאב ראש אחרי שתיית ברד, אצבעות שמתקמטות במים, ואוזניים שנסתמות בטיסות.
 

״עשיתי הרבה תוכניות ומזו אני הכי מתרגש״, אומר ארז, שבשעה שאנחנו משוחחים יושב בבית מול ערמה של תחקירים מדעיים, שמהם הוא אמור לכתוב מערכונים. ״זה השלב הכי נפלא בחיי, שהצלחנו בחצי שעה לגרום לילדים ללמוד. אנחנו עובדים המון על כל תוכנית, משכתבים ובודקים מול מדענים, ומתבססים על תחקירי עומק ברמות שאני לא מכיר. זו לא בדיקה שטחית באינטרנט. כל מילה נשקלת. לפני כל תוכנית אני מנקד את הפרומפטר. עד כדי כך אנחנו מקפידים״.
 

לא היה צריך הרבה כדי לשכנע את ארז לעבוד על התוכנית. הספיק משפט אחד שאמרו לו יגאל שפירא ורמי פרג, צמד יוצרי ״החפרנים״: ״מה דעתך שנעשה תוכנית שאנחנו רוצים הילדים שלנו יראו״. ואף על פי שלארז אין עדיין ילדים משלו, הוא נדלק על הרעיון: ״חשבתי שהלוואי שבנוף הטלוויזיוני שלנו מישהו ירצה תוכנית כזו. כילד בשנות ה-80 גדלתי על תוכניות מדע שריתקו אותי מול המסך. ורציתי לעשות משהו שאני כילד הייתי רוצה לראות״.
 

הדבר שהכי תפס אותי ב׳׳החפרנים׳׳ זו העובדה שאתם מדברים לילדים בגובה העיניים. ״הקמנו פה יש מאין פלטפורמה להעברת ידע, לפתוח את הראש. אנחנו לא מחויבים לרייטינג, ולכן יכולים במקרים רבים לעשות דברים קצת שונים, כמו למשל להביא את כל הגרסאות של המבול בכל המיתולוגיות, או להסביר את השמות של החודשים באכדית. אנחנו מדברים בגובה העיניים, בדיוק כמו שאנחנו מדברים בינינו לעצמנו. לא מזמן הנחיתי טקס בבית הנשיא וילדים בני 6 באו ודיברו איתי על חוקי ניוטון. זה נפלא. הרגע הקסום הזה, שמגיע אחרי המערכונים, שבו אני פונה לילדים ואומר: 'בואו נראה מה למדנו', הוא הערך המוסף של התוכנית, מעבר לכיף הגדול״.
 

״אין דבר כזה שתסריטאי יכתוב לילדים. אתה כותב מה שמצחיק אותך. אתה לא יכול לכתוב לקבוצות ספציפיות, ומי שמתיימר לעשות זאת הוא נוכל. לכל כותב יש מצפן שמנחה אותו לגבי מה מצחיק ומה לא, ואי אפשר לנחש ולדעת מה יצחיק אחרים. עשיתי את 'קומי קומי' בג׳טיקס, אולי הערוץ הכי נידח בממיר, אבל היה לזה רייטינג. בעולם האמנות שלי אני שואף לעשות את מה שמצחיק אותי. אם הקהל מצטרף, אז השמחה גדולה״.
 

נראה שהקריירה של ארז (42) נעה על הציר שבין השוליים הסהרוריים של הקומדיה הישראלית ובין המיינסטרים העוטף והמחבק. בין ״לילה בכיף״ בערוץ ביפ, ״ארץ נהדרת״ במדורת השבט של ערוץ 2, ״חיות לילה״ בערוץ קומדי סנטרל, ותפקיד פרזנטור של דנונה. ״אני עושה רק מה שמתאים לי, שנכון לי וטוב לי מבחינה אמנותית״, הוא אומר. ״אחרת הייתי נשאר עורך דין״.
 

את הפרט הזה בחייו של ארז חייבים להזכיר: אחרי שירותו הצבאי ביחידת פטריוט, הוא עבד כשוטר. אחר כך נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, ובמשך ארבע שנים עבד בפרקליטות בתל אביב. ״הסיבה שעזבתי הכל והגעתי לתחום הזה, היא כי אני רוצה להביא את עצמי״, הוא מסביר את הצעד החריג. ״תוכניות כאלה, שבהן אנחנו עובדים כצוות, מאפשרות לכל אחד להשפיע השפעה מהותית. אין כיום כמעט ערוצים שבהם אפשר לעשות אקספרימנטים קומיים, מלבד החינוכית שנותנים יד חופשית״.
 

״טוב, לימדתי משפטים בבית ספר איתמר בנתניה במשך שלוש שנים. את הכלים שאספתי בחיים איחדתי כאן, פלוס ההומור והסקרנות שלי. מיסודי אני איש סקרן שרוצה ללמוד. בבית הספר התיכון למדתי פיזיקה חמש יחידות, וחלק מהאייטמים אני זוכר מבית הספר״.
 

אולי כדאי שחלק מהמורים במערכת החינוך יצפו ב״חפרנים״, ויפנימו שאפשר להשתמש בהומור כדי להעביר את חומר הלימוד, שלא יזיק למערכת קצת צחוק ורוח שטות. ״אני חושב שמי שיש לו יכולת להצחיק, ומשתמש בזה ללמד, בלי להתבייש, משפיע״, טוען ארז. ״מורה כזה גורם לילד לחשוב, לדעת ולפתוח את הראש״.