רונה לי שמעון מסתער(ב)ת על המסך בסדרה "פאודה"

עשור חלף מאז הפציעה לראשונה רונה לי שמעון על המסכים, כשהייתה אחת המשתתפות הבולטות בתוכנית הריאליטי ״נולד לרקוד״ והודחה רגעים לפני הגמר. מספר חודשים אחרי סיום התוכנית היא נטשה את הריקוד לטובת משחק והפכה לפופולרית מאוד בקרב צעירים ובני נוער, כשכיכבה בעונה השלישית והרביעית של הדרמה המצליחה ״השיר שלנו״ לצד רן דנקר, נינט טייב, ליאור אשכנזי ואושרי כהן.

בזמן שעמיתיה לתוכנית נהנו מהתהילה ונהרו קדימה, כל אחד והקריירה המצליחה שלו, שמעון עצרה את הכל והחלה לימודי משחק אצל יורם לוינשטיין, וכתוצאה מכך נעלמה לנו לאט-לאט מהתודעה. אבל סביר להניח שנתקלתם לאחרונה בתמונתה (עוטה כיסוי ראש) בשלטי החוצות, במסגרת הקאמבק שלה, בתפקיד חדש ומאתגר כנורית המסתערבת בסדרת המתח ״פאודה״ המשודרת ביס.
 

אם מוסיפים לתפקיד הזה גם רזומה בתיאטרון הקאמרי וקמפיין ראשון (לעופר בילו סנטר אאוטלט ולחוצות המפרץ אאוטלט), הרי שהיא בהחלט יכולה לסמן את השנה האחרונה כאחת המוצלחות בקריירה שלה. ״אני מאוד שמחה לחזור למסכים עם 'פאודה'. חיכיתי למשהו כזה הרבה מאוד זמן ואני מרגישה בת מזל על התפקיד ועל העבודה עם הבמאי אסף ברנשטיין״, היא מספרת על החזרה לטלוויזיה. ״זה פרויקט ראשון שאני עושה שהוא כל כך סוריאליסטי. צילמנו בזמן מבצע צוק איתן, וזה היה נורא אמביוולנטי, כי חצי מהקאסט היה ערבי. קיבלנו גושפנקה חיובית לפרויקט המיוחד הזה, כי מצד אחד אנחנו נלחמים זה בזה, ומצד שני אנחנו חוברים יחד לטובת אמנות״.
 

״הצילומים לא שינו את עמדותי הפוליטיות. תמיד האמנתי שדו-קיום ויצירה משותפת הם לא רק אפשריים, הם הכרחיים״.
 

אחרי תפקידים קלילים ב״השיר שלנו״ וב״יומני החופש הגדול״, הפעם מדובר באתגר גדול יותר. 
"'פאודה' שונה מאוד מדברים שעשיתי עד כה. גם מבחינה פיזית. הצילומים היו מאוד מרגשים, אבל גם מאוד קשים. היה צריך להתכונן אליהם פיזית. כל השחקנים הגברים כבר הגיעו מנוסים לסט, כשהם יודעים לאחוז בנשק ולירות. רק אני, הדמות הנשית בסדרה, לא ידעתי. לשמחתי, אחי היה קצין בלוט״ר. הוא לקח אותי למטווח ולימד אותי לירות. כולנו עברנו גם שיעורי קרב מגע לפני הצילומים, כך שהגענו מוכנים. היה לי חיבור נפלא עם השחקנים והיה כיף לעבוד יחד״.

״התגובות מדהימות. אנשים מרותקים, מסוקרנים וכבר היו מוכנים לראות חומר כזה. אני מרוצה, כי הסדרה כתובה, מבוימת ומצולמת היטב. ׳פאודה׳ משאירה אותך על קצות האצבעות״
 

״הייתי נורא גאה שפנו אלי. זה קמפיין ראשון שלי בסדר גודל כזה. יש פה גם סוג של חיבור, כי ליאורה עופר היא יו״ר אגודת הידידים בקאמרי ויצא לי לפגוש אותה הרבה פעמים במסגרת ההצגות שלי. שיתוף הפעולה איתה מרגיש לי נכון״.

כששמעון נדרשת לתקופה הארוכה שבמהלכה הייתה רחוקה מהמסכים, היא מבהירה שלא נעלמה מהמקצוע. ״בשלוש השנים האחרונות אני בקאמרי. בחרתי להתמקצע בתיאטרון. רציתי להיות טובה יותר על הבמה. לפני הקאמרי עשיתי מה שהרגשתי שאני צריכה לעשות - ללכת ללמוד אצל יורם לוינשטיין. בזמן הלימודים אין זמן להתעסק בדברים אחרים. עשיתי את זה בשקט ובצד. כמובן, שבאופן טבעי הקריירה נעצרה״.
 

״חזרתי לגור אצל אמא שלי. הייתי חייבת לשרוד באותה עת, אז בירמנתי. נכון, זה ממש לא קל, ובטח שלא מוסיף לאגו, כשפתאום אתה הולך אחורה בזמן. אחרי שיא התהילה רואים אותך מוזג משקאות לבליינים. אבל כל הזמן אמרתי לעצמי שזה כדי ללכת אחר כך עשרה צעדים קדימה. זה שירת את המטרה, והיה, בסופו של דבר, נכון עבורי. במקביל, גם לימדתי מחול, וזה עשה לי טוב לנשמה״.
 

אחרי שהחליפה את יעל בר זוהר (שהייתה בהריון) בהצגה ״לילה לא שקט״, שמעון לא הפסיקה לקבל תפקידים בקאמרי והפכה להיות אחד השמות החמים בתיאטרון. היא כיכבה ב״קברט״, ב״קומדיה של טעויות״, אשכבה״, ״דבר מצחיק קרה״, ״פאנק רוק״, ״מקבת״, ״סטמפניו״ ועוד. בחודשים האחרונים עלתה הצגה נוספת בכיכובה, ״הפושעים החדשים״, לצד כוכבות כמו רבקה מיכאלי וסנדרה שדה.

עם צוות השחקנים של "פאודה". צילום: אוהד רומנו

״החיים של שחקן בארץ לא קלים. אין לי בכלל ערבים פנויים״, אומרת שמעון, ״זה מצחיק. אני גרה עם שותף ולא יוצא לנו בכלל להיפגש. הוא חוזר בערב מהעבודה, בדיוק כשאני יוצאת לעבודה, וחוזר חלילה. אני הגעתי למסקנה שהכי נכון לי זה לשלב תיאטרון עם טלוויזיה. בתיאטרון יש קסם שאין לו מחיר. לעבוד מול קהל שנותן לך פידבק מיידי. מול מצלמה זאת אמנות אחרת. יש לך יותר זמן לעשות טייקים חוזרים, יש לך צ׳אנס לטעות או לפקשש, וכמובן לתקן. יש הזדמנות לשפר ולהוציא מעצמך את המיטב, והפידבק מגיע מאוחר יותר״.
 

שמעון טיפחה מילדות חלומות על קריירת בלט, ואף נסעה בגיל 18 ללמוד ריקוד באקדמיה המלכותית לבלט באמסטרדם. אף שהתפרסמה בזכות הבלט ורגליה הארוכות ב״נולד לרקוד״, היא החליטה להעדיף את תחום המשחק. ״לא נטשתי את הבלט״, היא מבהירה, ״רק הורדתי הילוך. אני עדיין לוקחת שיעורי בלט ישראלי. אני גם מלמדת תלמידים מהתיכון שבו למדתי, ועשיתי להם לא מזמן כוריאוגרפיה של עידו תדמור. אני לא מרגישה שזה הסוף בשבילי בבלט. אני אדם מאוד טוטאלי. כשאני עושה משהו, אני עושה אותו עד הסוף. לכן כרגע אני משקיעה את כל כולי במשחק. בלט היה עבורי כלי נהדר. דרכו יכולתי לספר סיפור או להביע את עצמי, כי הייתי תמיד נורא מופנמת. האהבה שלי לבלט לא דעכה, אני רואה הופעות מחול והן ישר מפוצצות אותי בהשראה״.

בראיון שהענקת לפני שנתיים, בגיל 30, טענת שזה עומד להיות העשור של חייך, את עדיין מאמינה בזה?

״לגמרי. הכל מתחיל פתאום לקבל צורה. היום יותר קל לי להיפתח וזה נורא מרגיע. הרבה אסימונים נופלים בגילים האלה. אתה יותר מדויק, וזה מצב שאני יותר נהנית ממנו. אני עומדת מאחורי מה שאמרתי - זה בהחלט העשור שלי״.
 

״זה לא נכון, אני פשוט התבגרתי. אני יודעת איפה לשים את הגבולות שלי, איך להתנהל נכון ומה רלוונטי לדבר עליו ומה לא. הדרך שעברתי אומרת עלי שאני מישהי אחת ולא אחרת. אלו לא חומות, זאת אני. אני אדם מאוד רגיש. המקצוע הזה מבגר אותך מהר, אז אתה הופך להיות עם הזמן חסין ולומד לקחת דברים יותר בפרופורציה, אבל בפנים הפילטר שלי מאוד קרוב ללב״.
 

על ענייני אהבה, או על השאלה מתי תמצא את האחד, שמעון לא רוצה לדבר. ״תמיד דאגתי להפריד את הסטטוס הזוגי שלי מהעבודה, זה פשוט נראה לי לא רלוונטי״, היא מבהירה. ״זו מין תחושת בטן שהובילה אותי עד היום. ככה טוב לי, לא לערבב ביזנס ופלז׳ר. אבל מוסד הנישואים או הרצון להיות אמא לא רחוקים ממני. אם בעבר נורא נבהלתי מזוגיות או ילדים, בעיקר כי חשבתי שלא ניתן לשלב את זה עם קריירה, היום אני כבר יודעת שאני מוכנה. כמובן, שאין לחץ וכל דבר בעתו״.
 

״שאנשים באים כדי לחגוג לי בימי ההולדת שלי. זה לא כזה מובן מאליו. פתאום אתה מרגיש אהבה גדולה מחברים קרובים ומאנשים שאתה אוהב. אני לא צריכה אהבה מהקהל. חשוב לי שיתרגשו מההצגה או מהדמות, ולא בגללי. מרגשים אותי הדברים הק¬טנים שקורים לי ביומיום. למזלי, אני אדם שמעריך ומתרגש מכל דבר שקורה לי בחיים״.
 

״יש משהו על הפרק שאני לא יכולה לדבר עליו. גם תפקיד על המסך וגם על הבמה. הייתי מאוד רוצה לעשות קולנוע, כי אני מרגישה שהניסיון הבימתי שלי מאפשר לי זאת כיום. אני רוצה לחזור לרקוד והייתי שמחה לקריירה בחו״ל. אני מאמינה שאני אעשה גם משהו בנדון ובקרוב מאוד. תמיד יש רעב ותמיד יהיה".