ברקס פקטור: העונה הנוכחית של "אקס פקטור" פשוט לא עובדת

"אקס פקטור״, רשת, ערוץ 2

עצרתי השבוע במקרה על ״אקס פקטור״, וכמו בפעמים קודמות בעונה הנוכחית, הסתלקתי משם אחרי רגע. לא מבין למה ב״אקס פקטור״ ניסו לתקן את מה שלא צריך לתקן. העונה הקודמת תקתקה כמו שעון. המתחרים היו איכותיים. הצוות היה אחלה - רענן, אותנטי, נטול פוזות. הסיום לא היה לי טעים כל כך. רוז פוסטאנס הייתה פוני של טריק אחד, כמו שאומרים - צועקת בקול בלוזר צרוד וזהו. חשבתי שעדן בן זקן הייתה ראויה לקחת בהליכה - רבגונית יותר, לא צפויה, לא ידעת מה תקבל, חומר גולמי שמחכה ל״אקס פקטור״ - בדיוק מה שצריך כישרון שעוד לא תפסו אותו.
 

שלא לדבר על כמה כישרונות אדירים נוספים שנפלו בדרך. אבל עם ישראל, הפולני טוב הלב, חמל על הפיליפינית קשת היום והעניק לה את המקום הראשון. שיהיה בריא עם ישראל. שתהיה בריאה רוז פוסטאנס. את עדן בן זקן, היה ברור, גם ממקום שני, תקטוף התעשייה.
 

מחומם בסבבה מהעונה הקודמת, התיישבתי מול העונה החדשה, והסבבה הפכה לחררה. החידושים (או מה שקרוי החידושים), הדברת המתחכמת הבלתי פוסקת בתוך צוות השיפוט והשוטטות בקהל הפכו צוות מצוין, שחודשים קודם לכן פעל במינון מדויק, לרביעיית נודניקים מעצבנת.
 

גם המועמדים שנבחרו, כנראה בהחלטה מראש, היו מעוררי פרובוקציה. שיהיה ברור. אלי, הביתה, לא ייכנס החצוף הזה בן ה־15 עם הפה הגדול והסיגריה ביד. אלה הטיפוסים שהופכים את הרחובות שלנו לבלתי נסבלים, ובעיקר לא הבנתי למה פורטיס לובש עיניים מצועפות ומוחא לו כפיים. בעונה הקודמת פורטיס יצא על כאלה הרבה פחות מעצבנים, ופתאום עכשיו הוא מוקסם. פורטיס היה צריך לצעוק עליו ״בוא׳נה, מה אתה מדבר ככה, עוף מיד מהבמה שלי״. במקום זה, הוא התעלף מהתרגשות.
 

יצא לי לראות את חביבתי, עדן בן זקן, במצעד הגאווה משמיעה את ״מלכת השושנים״ שלה. רציתי לצעוק לה שם, ״תגידי, זה מה שיצא ממך? הקשקוש הצווחני העלק ים-תיכוני הזה?״.
 

אולי זו המגרעת של תוכנית כמו ״אקס פקטור״, שמקצרת דרך וזורקת טירוני אמנות ישר למעלה. עדן בן זקן לא השתפשפה בחדר שלה שנים על שנים, שוב ושוב, עד שהוריה טרוטי העיניים והאוזניים, צרחו לה ״די לשיר, תני לישון״. היא לא ליטשה שוב ושוב את סגנונה בשנים של הופעות בברים חשוכים, מצחינים מעשן סיגריות, מול קהל אדיש של שני צופים במקרה הטוב, ולא אוהד בדרך כלל. היא בעיקר לא גילתה מי היא עדן בן זקן. ואחרי שטסה למעלה ב״אקס פקטור״, באו מנהלים ומפיקים מוזיקליים, ומייצרי תדמיות, ועל דף של אקסל עשו את החשבון - יש כך וכך זמרות בענף הזה, וכך וכך בענף ההוא.

לקהילה הגאה אין דיווה. דנה אינטרנשיונל קצת נעלמה. יאללה, בואו נעטוף את המוצר ״עדן״ בצלופן ונשלח אותו להיות האייקון של הקהילה הגאה. אז שלחו את הילדה הזאת מקריית שמונה, זאת שלא עובדת, שקנתה אוברולים ב-30 שקל, שרצתה להתחתן בגיל 18, ותכנתו אותה להיות מלכת הלהט״בים, ששם בבית, בקריית שמונה בטח לא שמעו בכלל שיש כאלה בעולם. ועם איזה שיר? מהזן הנחות ביותר. עלק מזרח-תיכוני, או שלך תדע איך קוראים לזה. בטח לא מזרחי. יש מזרחיים נהדרים, ומה שעדן בן זקן שרה, אין לו קשר למזרחי. זה סתם חנטריש רע. את השלב הראשון ב״אקס פקטור״ היא לא הייתה עוברת עם זה. אז השבוע עדן בן זקן היא דיווה. אם לא ילך, בשבוע הבא יעשו ממנה זיוה. ואם יחזור המאכל הפופולרי לאופנה, יכריזו עליה חצי זיוה. ואף פעם היא לא תדע - וגם אנחנו לא - מי זו עדן בן זקן.

"חרקירי - הילדים האבודים", יום א', ערוץ 10, 28.6

יפנים הם אנשים מוזרים. יש להם הרגלי תרבות, ובעיקר הרגלי עבודה, שקצת קשה לתפוס בארץ המנומנמת שלנו. עכשיו - ככה סיפר לנו נדב איל שנסע לעשות עליהם סרט - מתבררת עליהם עובדה מוזרה עוד יותר: הם הפסיקו לעשות סקס. בסוף היום הם עייפים מהעבודה הקשה ואין להם כוח לעשות קוצ׳י מוצ׳י. ובעיקר, הבאת ילד לעולם עולה כסף רב, וגם פוגעת בקריירה של ההורה שמטפל בו, אז פשוט לא עושים ילדים.
 

אם הייתה ליפנים אמא פולנייה, היא כבר הייתה מראה להם מה זה לא לעשות ילדים. אבל יש להם, כידוע, אמא יפנית, ולפי המידע שהביא לנו נדב איל בסרטו, כבר רואים את התופעה במספרים. האוכלוסייה היפנית קטנה ברבע מיליון איש, אישה וילד בשנה האחרונה בלבד. מספר הילדים הממוצע למשפחה לריבוי תקין באוכלוסייה הוא 2.02. המספר הממוצע הנוכחי ביפן הוא 1.7 ילדים בממוצע למשפחה.

 

בסרטו המאוד מקיף ויסודי, בוחר לכאורה איל דווקא באחד מהמוזרים, כאמור, שבעמי העולם. אלא שדווקא העובדה שהם עופות מוזרים כל כך, שתרבותם ומנהגי חייהם כה שונים ממנהג אנשי המערב, הופכת אותם למקרה מעבדה, שממנו ניתן ללמוד, לפחות במידה מסוימת, על המתרחש מחוץ למעבדה. כלומר, במדינות המערב - מנקודת ראותו של איש המערב - גרמניה, צרפת, ספרד ועוד.
 

גם ישראל היא חלק מהמגמה העולמית. ״פרו ורבו ומלאו את הארץ״ לא מתקבל באופן אוטומטי כפי שהיה בעבר. תשומת הלב מוטה יותר לעבר עלות גידול הילד, עלות חינוכו, ולדירה שיהיה כמעט בלתי אפשרי לרכוש לו. במקביל, עם התפתחות הרפואה, מספר הקשישים עולה, נטל הפנסיה גדל. ובקיצור, הבעיות הולכות וגדלות, ופנינו לא מועדות לעבר עולם שהוא טוב יותר. פלא שהצופים מעדיפים את ״מאסטר שף״?

המדור מבקש את עזרת הציבור. אולי לא הבנתי מה שראיתי. אולי מדובר בסרט דוקומנטרי. במקרה הגעתי לשם, היה כתוב באינפורמציה שזה "ארץ נהדרת״, אז התרווחתי על הכורסה והתכוננתי לצחוק. אבל מה שהיה שם זה שני אנשים שחיקו חיי משרד פרסום. הם דיברו בקולות מוזרים, לא שלהם. מה שהם אמרו לא היה מצחיק. גם לא היה עצוב. לא היה סאטירי. רק בקולות מוזרים. זה היה כאילו שני אנשים נפגשו כדי להקריא, נגיד, את כל השמות באות ג' בספר הטלפונים. אתה לא מבין למה הם עושים את זה. אתה לא מבין למה הם לא מפסיקים, ואתה מפחד שכאשר הם יגמרו, הם ימשיכו לאות ד', אז אתה בורח. זה בדיוק מה שקרה לי. פחדתי שזה יימשך עוד ועוד, אז ברחתי לערוץ אחר.

"אשפה - פשוט תאכלו את זה", הוט 8, יום ג', 30.6

תראה כמה אוכל טוב אתה זורק לזבל, זועמת עלי עוזרת הבית שלי. היא צודקת. אני קונה יותר ממה שאני אוכל. כל מי שאני מכיר, קונה יותר ממה שהוא אוכל. האוכל מתגורר במקרר עד שהוא מזדקן, ואז משלי¬כים אותו. או שסתם לא בא לנו לאכול מה שאכלנו כבר יומיים ברציפות, ואנחנו מחכים שהעוזרת תסובב את הגב ומשליכים אותו. כל העולם המערבי משליך אוכל טוב לזבל. 40% מהגידולים בעולם המערבי לא נאכלים. מיליון טונות מזון תקין לגמרי מושלכות לאשפה בארצות הברית בלבד מדי שנה.
 

״אשפה - פשוט תאכלו את זה״ הוא סיפורה של משפחה קנדית, שמחליטה לחיות במשך חצי שנה על מזון אכיל לגמרי, שהושלך לאשפה. זה אומר ללכת לשווקים ולאסוף מזון שלא נמכר באותו יום, לסמטאות אחוריות בפיצריות, שמסיבות שונות לא הוציאו את המשלוח. זה אומר גם לנבור במכולות אשפה. מותר להיות מוזמן לחברים ולאכול מה שמוגש שם, אבל מלבד זאת, הכלל קובע: לא קונים - אוכלים רק מזון שנזרק.
 

ההתחלה כמובן קשה, יש רגעים של שבירה, גם של תחושת השפלה, כשנוברים בזבל. אבל הסוף, כמובן, טוב. אחרי שלמדו את הרחוב, הופכים בני הזוג לסופרמרקט חינם לחברים, ועומדים במשימה, בתום חצי שנה. אלא מה. עוזרת הבית שלי הייתה גאה בהם.