בתוך הקלחת הרותחת, בין סערת התרבות לביטויי הגזענות, החליט ערוץ 1 - כן, דווקא ערוץ 1 - לעשות מעשה אמיץ ויוצא דופן, ולשדר בפעם הראשונה בהיסטוריה סדרה בערבית, ״לכודים בתוך הרשת״, בפריים טיים.

במרכז הסדרה קורותיהן של שתי משפחות ערביות שחיות ביפו, שראשיהן, שני דייגים מבוגרים, הם שותפים לשעבר שהסתכסכו. הסדרה משקפת את מרקם החיים בעיר ואת המציאות היומיומית המורכבת שעמה מתמודדים תושביה הערבים.
האם הסדרה הזו היא הניצוץ שמבשר את תחילתו של שינוי, כזה שיוביל לסובלנות בין העמים? אם תשאלו את יוסוף אבו ורדה, כוכב הסדרה, התשובה לא כל כך פשוטה. ״לא הייתי לוקח את זה כדגל שצריך ללכת איתו, ולצבוע בעזרתו את מה שנעשה מפה והלאה״, הוא אומר. ״יש מקום לכולם, גם לדברים מעוררי מחלוקת וגם לדברים אחרים, אחרת יהיה פה צבע אחד וזה לא מה שרצוי״.

ועדיין, במציאות הנוכחית זה יותר ממה שאנחנו רגילים לראות.
״הסדרה צולמה לפני הסערה, והיא לא מתייחסת ישירות למה שקורה עכשיו. אבל דווקא באווירה הזו, נעים לראות שערוץ 1 מקרין סדרה דוברת ערבית, שמתעניינת בבעיות החברתיות של המגזר. זה שערוץ 1 משדר אותה, מתיישב עם הפורמט החדש-ישן שלו: הייעוד הציבורי, לאו דווקא המסחרי״.
אז הפעם אין מה לדבר על רייטינג.
״אני לא יודע בעניין הרייטינג, ולא חושב שזה נמצא במערכת השיקולים של ערוץ 1. השיקול הוא להקיף כמה שיותר חלקים בפסיפס התרבותי שיש בארץ הזו״.
אתה חושב שהקהל הישראלי מסוגל לעכל סדרה דוברת ערבית, שגיבוריה ערבים?
״הסדרה נעימה ולא מתריסה, או מתגרה, ולא באה לחרחר ריב ומדון. היא עוסקת בחיים החברתיים והתרבותיים של החברה ביפו. שאלת חופש הביטוי היא אחרת. אני אמחה נגד סתימת הפיות והגזענות, ונגד דיכוי חופש הביטוי. אבל זה ממש לא שייך לסדרה הזו״.
לא חשוב העדה
אבו ורדה (60) מוכר לכם בעיקר מדמותו כבולדוג בסדרה ״הבורר״. אבל לא רק. במשך ארבעה עשורים הוא מככב על במות התיאטרון בארץ - בתיאטרון באר שבע, הבימה, ובעיקר בתיאטרון חיפה. פה ושם הופיע בקולנוע (״גמר גביע״, ״שנת אפס״, ״איים אבודים״) וגם בטלוויזיה (״תימרות עשן״, ״תיק סגור״, ו״רביעיית רן״ - שם הוא לא רק שיחק יהודי, הוא היה בעלה של נורית גלרון, ואביהם של יפתח קליין, הגר בן אשר, עודד ליאופולד ואושרי סהר).
בעבר אמרת ״אין לי בעיה לשחק יהודים, אבל אני לא אוהב ולא רוצה לשחק ערבים, שהם מנקודת מבט של כותב ישראלי". מה השתנה?
״בעיני, דמות של ערבי שכתב ישראלי מאבדת את הקיום שלה והופכת לפונקציה פוליטית או תרבותית, שאין לה חיים עצמאיים ונשמה משלה, כדי לחזק נרטיב מסוים. אז בדרך כלל הדמויות הללו יוצאות פלקטיות. אני משתדל לא לשתף פעולה עם סוג כזה של כתיבה. אומנם היוצר הראשי של 'לכודים בתוך הרשת' הוא יובל אור, אבל יש כתיבה משותפת עם כותבים ערבים, מה שעושה את זה יותר אנושי״.
כמה קשה להיות שחקן ערבי במציאות הישראלית הנוכחית?
״אני רואה את עצמי כשחקן, ולא כטיפוס ששייך לעדה מסוימת. קודם כל, לפני הבולדוג והפרסום עבדתי בתיאטרון, ותמיד הרגשתי פמיליארי ובסדר עם האנשים, גם אם היו להם דעות פוליטיות מנוגדות לשלי. אחר כך, כשהתפרסמתי עם בולדוג, זה חשף אותי לקהל שבשבילו לשמוע ערבית היה חדש. אנשים נבהלו וממש התפלצו כששמעו אותי מדבר ערבית. אני לא יכול להכליל, ובסך הכל, בכללי, קיבלתי הרבה מאוד אהבה מאנשים שראו את הסדרה, והרבה אהבה שחצתה את עניין הדעות אם אני ערבי או לא. אפשר להגיד שאני מתקבל במגזר העברי. לחלק מהם, רק בתנאי שלא אפתח את הפה בערבית, לחלק דווקא בזכות העובדה שאני דובר ערבית, וחלק זה לא עניין אותם. את שואלת אם זה גבה ממני מחיר? כל בחירה שאנחנו עושים בחיים, באה במקום בחירות אחרות. המחירים הם טבעיים״.

מתוך "לכודים בתוך הרשת". צילום: יח"צ
 
לא נדרשת לצנזר את הדעות שלך, למשל?
״לאחרונה זה מתחיל להיות קריטי. ההרגשה היא, או שתרצה את השלטון ותהיה קיים, או שלא יהיה לך קיום במדיה. זה מתחיל להיות מורגש וזה עצוב, שאנחנו מגיעים למצב של דיכוי של חופש הביטוי, לגזענות, לסתימת פיות ולהתנפלות על אמנים בגלל דעתם. זה לא יסולח, כי אנחנו בסך הכל אמנים. אנחנו לא קמים על שום דבר, ולא מאיימים על כלום. אנשים לא יכולים לסבול דעה אחרת וזה נוראי. התרגלנו לקבל התקפות מצד מי שרוצה לעלות בפריימריז. עכשיו גם מי שפותח את הפה, או מעביר ביקורת על הכיוון הפוליטי והתרבותי הקיים, מסומן ישר ומותקף באלימות. וזה לאו דווקא ערבים. שמעתי על חברי, משה איבגי, שתקפו אותו לאחרונה ברשת. הוא מותקף בבריונים שמשרתים איזו אג'נדה פוליטית, שכנראה שמה לה להשתיק את כל מי שחושב אחרת״.
בכל מקרה זה לא הולך למקום טוב.
״אנחנו כבר במקום לא טוב. ואני מבטיח לך שהטוקבקים שתקבלי על מה שאני אומר יוכיחו לך כמה אנחנו במקום לא טוב״.
 
איכשהו זה היה נראה שהכל מתחיל להירגע, עם הסולחה שעשתה מירי רגב עם נורמן עיסא.
״התמונה היא עיוות, פוזה שיצאה עכשיו, כמו הרבה עיוותים אחרים, כשאדם נאלץ לעשות מה שהוא לא מאמין בו בגלל השלטון. הוא סיפק את מה שהיא ביקשה, והיא סיפקה את מה שהוא רצה. זה העניין האישי וזה סימן לעיוות שמתקבל מסתימת פיות ומלחץ. הוא סירב ללכת עם התיאטרון לבקעת הירדן, ואז אמר 'אלך'. מירי רגב לא כיבדה את זכותו, אלא אילצה אותו לחזור בו. אנחנו חברה רב תרבותית ואי אפשר לבקש משהו אחר. יש פה מדינה חד לאומית, שחיה בה אוכלוסייה דו־לאומית. אם נרצה או לא נרצה. יש לאום אחר פה, שיש לו זהות קולקטיבית, רגשות, שפה ותרבות, ויש לו מקום במדינה, בזכות ולא בחסד של אף אחד. הלאום הזה קיים פה בזכות, ובזכות הרבה שנים. אנחנו צריכים להתחשב ולהיות סובלנים. סובלנות היא מילה שמזמן לא משתמשים בה, בניגוד לתוקפנות, הפחדה ולחץ. אני מאד מקווה שאנשים יתחילו להתעורר״.

"לכודים בתוך הרשת", ימי חמישי, החל מה־16.7, 21:00, ערוץ 1