הלכתם רחוק: הגעשעפט המלאכותי והמופרז של הישרדות

בעצם גם לפני הקלעים. זה לא מקרי. לא ראיתי, לאורך כל העונות, פרק שלם של “הישרדות" כלשהי. כשנעצרתי במקרה על התוכנית, השתעממתי. כל הגעשעפט הגדול של שבטים והדחות, בדרך כלל לאור מדורות בלב ג'ונגל מרוחק, מונחה בידי קולו הדרמטי־בומבסטי של גיא זוארץ, נראה לי מלאכותי ומופרז. אם כבר התעוררה בי איזו תחושה, זו הייתה קנאה בזוארץ שנשוי ליעל בר זוהר - שבעיני הייתה ותמיד תהיה מספר אחת בארץ, ואני מזמין לדו–קרב בעניין הזה, היכן ומתי שיבחר, כל חובב של בר רפאלי. 
 

אם לחזור ל"הישרדות", אז הנה ההתרשמות שלי מתחילת העונה, שאגב אינה שונה מההתרשמות מעונות קודמות - משעמם. אני לא מתכוון לאנפף כאן באנינות, בקימוט אף מעודן. גם אני אוהב לראות ציצים מכובדים (באותה מידה אני מניח, שהחצי האחר של אוכלוסיית הצופים נהנה מקוביות ומישבן מוצק), אבל זו עדיין לא סיבה מספקת לשבת ולרייר מול המסך בתקווה שאת הישבן הבא של ההיא מהוליווד ישכחו לפקסל, או שהשוט על החזה של רוסלנה יהיה ארוך יותר. את כל החומר הזה אפשר למצוא בערוץ אגו, או בסרטי המבוגרים ב–VOD, או בהרחבות הארוטיות של קודי. גם האנליסט החכם בלילה שטומן מלכודות וקושר קשרים כל הזמן הוא לא תענוג גדול. לא בטוח שאלה חיי החלום שאמו הפולנייה תכננה למענו. זה בטוח לא הרעיון שלי להשחית זמן יקר.
 

זו הבעיה העיקרית שלי עם “הישרדות" - קשה לי להחזיק את העיניים פקוחות. אנשים זוחלים תחת רשת כבלים וקופצים מעל מכשולים מעץ אפשר לצלם גם במחנה 80 (הוא עוד קיים?). לא צריך לנסוע לשם כך עד הונדורס. עוד מעט, אגב, ייגמר העולם ליוצרי הסדרה. יש לי רעיון בשבילם: אולי כדאי להם לחשוב בכיוון אנטארקטיקה. טיטי תצטלם נהדר על רקע השלג. רכיבה על לווייתנים שהגיעו לאזור כדי להתרבות ולאכול סרדינים יכולה להיות אחלה משימה, בטוח שעל גבי לווייתן מעוצבן כי נדפקה לו להקת סרדינים לצהריים בגלל הצעקות של זוארץ, שמעודד את שבט צוקה נגד שבט פוקה, ולהפך.
 

מילה על שניים שכן עשו לי את זה: ברון שובל התאהבתי כבר ב"הקודחים". מת על ההומור המטופש והחינני שלו. כל משפט שלו הוא קופירייט בפני עצמו. 

את שמעון אמסלם אני מכיר כבר הרבה שנים. אין דרך לומר זאת מלבד שהוא אינטליגנטי ואצילי מדי לסביבה הזו. אפשר לראות את זה על הבעת פניו הנבוכה ששואלת, מה אני עושה בג'ונגל החצי אנושי הזה, ואיך אני מתאים את עצמי לכאן בלי להרגיש בפני עצמי אווילי מדי?
 

לבן יהב, אגב, אין בעיות הסתגלות. תהיה העריכה מגמתית ככל שתהיה, לא צריך חיתוכים מתוחכמים וזוויות בלתי מחמיאות כדי לזהות פטפטן חסר גבולות ובאופן כללי מעצבן. להתראות “הישרדות".

כולנו צעדנו, בימים קרובים או רחוקים, בדרך החתחתים של עולם הדייטינג. פגשנו אנשים עם שריטות, הבאנו את שלנו. מי שאיתרע מזלו פגש את המטורללים באמת. אלה מהסוג המיוחד, מסתובבים בינינו, זהים חיצונית לכל אזרח, זכאים להצביע בבחירות ולהוציא רשיון נהיגה, אבל כמו שאומרים, מופרעים על כל התחת. כשהם פוגשים מישהו שנופל בפח שלהם, שמתאים לפנטזיות העקומות שלהם, הם לא תופסים אותו כאדם. לגביהם הוא לא יותר מארוחת בוקר.

צילום: יח"צ
 

כשבאים לנהל דיון בנושא, לא צריך כמובן להתחסד יותר מהכללים הנהוגים בחצר פוניבז'. לא נורא אם הוא והיא כופתים זה את זה באזיקים ומתבלים את העסק בכמה צליפות שוט. אני מכיר באופן אישי כמה שזה עושה להם את זה וכמה שהיו נפגשים בדאנג'ן ביפו (הוא עוד קיים?). אם שני הצדדים מסכימים ומרוצים, אז שגם יאכלו את הקשה אחד מהרגליים של השני ושתהיינה להם אורגזמות רוטטות לתיאבון ולבריאות.
 

הבעיה כמובן, היא אם א' מוכן או מוכנה למכה קטנה בישבן, וב' מעוניין או מעוניינת בשוטים ובעקרבים. או שא' מצלם או מצלמת את ב' ללא ידיעתו או ידיעתה והחומר עולה בלייב אל אתר האינטרנט שלו או שלה.
 

הסדרה “האקס המשוגע שלי" היא חטיף משעשע־מריר על נשים בדרך כלל, שנפלו קורבן לגבר שהקסים בהתחלה, הקשר התפתח, ולבסוף הגבר התגלה כנוכל או כמטורלל, או שניהם יחד. כמו שאומרים, על כל התחת.
 

קארי, גרושה בת 40 וקצת, הזמינה את דני התיקונצ'יק החתיך לסדר משהו בבית. בינתיים על הדרך, הוא סיפר שגילה חולדה בבית והפך למגן של קארי, אחרי שתפס את החולדה והעיף אותה. בלי שהתבקש, הוא גם שיפץ את גלאי העשן בבית. 
 

היה כיף לקארי שיש גבר שאפשר להישען עליו, ומסולם השיפוצניק הגיע דני למיטתה. אחר כך הוא גילה לה את הפטיש שלו: סקס עם מסיכות גז. כדי לשמח אותו, היא הסכימה. ממסיכות גז עברו למסיכות מנתח ואיפור, ומשם לפורים שלם. 
 

איכשהו במהלך החג דני שכח לציין שבגלאי העשן בחדר השינה הוא התקין מצלמה ששידרה בלייב את הסקס שלהם לאתר האינטרנט שלו, שאגב כיכבו בו, בלי ידיעתן, שלוש נשים נוספות. דני גמר בשבע שנות מאסר, וקארי עם קצת פחות אמון בשיפוצניקים ובדייטים בכלל.
 

קרוליין והאני, חברות מלידה, פגשו שני תאומים זהים, ניהלו עמם רומן, והתאומים כמובן התבררו כאותו גבר. ומולי גנבה את הכלב של סיירוס, חברה החדש. דייטים זה עולם מסוכן.

תקציר הפרקים הקודמים: פיני גרשון, בעונה שעברה עוזר מאמן מכבי תל אביב בכדורסל, קם בוקר אחד ופתח פה מכוער על התנהלות המועדון ואנשיו. בסערה שפרצה בעקבות הדברים, חטף גרשון מקלחת זועמת של תגובות, כולל במדור זה. דני פדרמן, בנו של דיוויד פדרמן ואחד מבכירי הקבוצה, הרגיש הנפגע המרכזי מההתנפלות של גרשון. אז הוא הופיע באופן נדיר לראיון ממושך בתוכנית “שבת ביציע", כדי להשמיע את גרסתו לדברים.
 

פדרמן טעה. הוא מאופק מדי, מנומס מדי, עדין מדי לקרבות הבוץ המלוכלכים של פנחס גרשון. הוא “הזמין" את פנחס גרשון לשיחה בארבע עיניים כדי ללבן את הדברים. 
 

גרשון לא צריך לא ליבון ולא בטיח. הוא כמו העקרב שיעקוץ את הצפרדע באמצע הנהר. נדמה לי שלא יהיה מופרך להניח שגם אם פדרמן יעשה איתו חמש סולחות נוספות, ויעניק לו חמש משרות נוספות במכבי תל אביב במאתיים אלף דולר לשנה, גרשון יצא עליו. נראה שהוא לא יכול אחרת. זה האופי שלו. 

אם פדרמן רוצה “להעמיד דברים על דיוקם", שיישאר בבית. שישלח מישהו שמסוגל להתמודד עם גרשון. שיענה לגרשון בשפה שלו, שיחשוף התנהגויות, אמירות - איך נאמר - לא לגמרי צמודות לאמת. ואפשר למצוא כאלו. הגיע הזמן לסתום לפנחס גרשון את הפה.