אחד התקליטים הטובים ביותר של שנת 77' היה דווקא אלבום של שירים חסידיים. התקליט הסתובב אצלי עד בלי די על הפטיפון נוסח הימים ההם. עם זאת, בניגוד לאי אלו ילדי פלא שעליהם כתבתי ונעלמו כלא היו, משום מה לא הגעתי לילד הפלא של התקליט ההוא ותהיתי לא אחת מה עלה בגורלו.
ה"אבדה" נמצאה בהודעה על "עסק משפחתי", סדרתם של הבמאי צביקה בינדר ושל המפיקה אילת אפרתי, שתעלה ביום רביעי הבא ב־yes דוקו. בסדרה זו, העוסקת בעסקים משפחתיים, מתגלה חזן העבר מוטי זינגבוים כמנכ"ל חברה גדולה לקוסמטיקה רפואית, הנקראת כשם רעייתו חוה. היא נחשבת למעין גורו בתחומה, או "האוטוריטה", כפי שנוהגים לכנותה במטה החברה הממוקם במתחם הבורסה ברמת גן, בעוד הוא מוכיח שכישוריו אינם מתמצים בנועם קולו.
כשאתה מביט באלבום ההוא, "בשירים חסידיים", מה זה עושה לך?
"זה פורט אצלי על רגש מאוד מיוחד. מדובר במשהו שפעם היה כל החיים שלי ומה שנשאר לי ממנו אלה זיכרונות מתוקים. שירה, אם עסקת בה ברצינות, אף פעם לא נעלמת ותמיד תישאר חלק ממך".
"לא הסתחררתי"
נעים זמירות זינגבוים, תושב רעננה, כבר בן 53, אב לשישה ילדים וסב לארבעה נכדים, כן ירבו. כיום הוא רואה את עצמו לפני הכל כאיש משפחה ולאחר מכן כמנכ"ל. השירה נדחקה אצלו למעמד של תחביב לעת מצוא. "התמזל מזלי בחיים", הוא מצהיר. "לרוב בני האדם לא מזדמן לעבוד בצמוד עם בן או בת הזוג שלהם, ואם כן, לא כולם עוברים את המשוכה הזאת בהצלחה. לעומתם אני רוב הזמן לצד אשתי ונהנה מכך".
"לצד"?
"אצלנו זה 100% כך. חוה היא ההשראה, ובישראל היא חלוצת תחום הקוסמטיקה הרפואית, שאליו נחשפה בשהייתנו בטקסס. ככזאת, היא באופן טבעי בפרונט, ואני, שהורגלתי בבמות בעבר, שמח למנכ"ל אותה ואת העסק מאחורי הקלעים, כמי שממונה על הפיתוח העסקי ועל הקטע השיווקי".
הזינגבוימית לא תוכל להכחיש שהיא הגיעה אל התהילה בזכות גבר חלומותיה. זינגבוים היה ב־88' גבר צעיר, שחיפש את דרכו בעולם החזנות ונענה למשרת חזן שהוצעה לו בבית כנסת בטורונטו שבקנדה. האישה שאיתו התלוותה אליו. מקנדה הם עברו ליוסטון שבטקסס, שם התמנה זינגבוים לחזן בבית הכנסת הגדול. אגב כך נקלעה רעייתו לתחום המתהווה של הקוסמטיקה הרפואית, ואילו הוא, בחור דתי חובש כיפה שחורה, מצא עצמו נטוע בעולמן של נשים.
זינגבוים החל את חייו ביישוב הכפרי הדתי אבן שמואל, ומגיל 6 היה ילד-טוב־הרצליה. הוריו קלטו מהר מאוד איזה פרי הילולים גדל בבוסתן שלהם ו"ככל שהופעתי המון בארץ ובחו"ל, מה שחשוב היה להם זה שההצלחה לא תקלקל אותי". והתוצאה? "אגורה לא ראיתי מהקריירה המוקדמת שלי כזמר. הכל הלך לכיס של האמרגנים שלי, שעשו עלי קופה יפה. כל מה שקיבלתי אלה היו חליפות להופעות".
צפית בתוכניות "בית ספר למוסיקה"?
"בכמה מהן, ושמעתי שם כמה קולות מהממים. כיום הילדים נחשפים בקלות רבה יותר להגשה אמנותית של שירים ויכולים להתפרסם בן לילה. בזמני לא הייתה עדיין המדיה האינטרנטית, בקושי היה הערוץ הראשון. כשאני רואה את התוכנית, זה זורק אותי מיד לשבריר של שנייה כ־40 שנה לאחור. לעומת בני תקופתי, לילדי התוכנית יש אפשרויות להתפתח באינסטנט, מה שלא מבטיח הצלחה לטווח רחוק".
זינגבוים מאמין שלא במקרה נקלע לשירה. "אצלנו זה גנטי", הוא סבור. "הרי פירוש שם המשפחה שלנו זה עץ שירה, ולאבא שלי צבי יש קול נדיר. בילדותו היה סולן במקהלה של החזן שלמה רביץ בתל אביב". מגיל 4 ומשהו ניגן בכינור. בן 8 היה כשניגש לתחרות כישרונות צעירים של "מעריב לנוער", וזכה בה. איך התגבר על ההתרגשות שהציפה אותו? "אתה פשוט פותח את הפה ושר; כשיוצא לך הקול, אתה שוכח את הקהל הממלא את האולם. אני מניח שילדים הגדלים היום על הטלוויזיה מוכנים יותר רגשית ומנטלית לדבר הזה". כפרס הוענקה לו מלגה ללימודי מוזיקה, שאותה מימש בשיעורי אקורדיון ופיתוח קול אצל הזמרת מיצי לוקר. אחרי שנה שר בפסטיבל שירי ילדים מספר 3 לצד שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק" את "אברא קאדאברא", שירם רווי התום של לאה לופנפלד ומשה וילנסקי, שמרוב התרגשות נשק על לחיו של הזמיר מהרצליה.
"הייתי בין החזנים הבולטים בארצות הברית". בצעירותו. צילום: צביקה ישראלי
מישהו מהילדים האחרים באותו פסטיבל התפרסם?
"מי שהכי התפרסם משם זה משה דץ. אני זוכר אותו מאז כילד חיפאי חמוד, מתולתל ושקט, מאוד חברותי, ששר מדהים. איזשהו זמן הייתי בקשר איתו וגם עם דלית כהנא, ששרה באותו פסטיבל".
ב־75' זכה זינגבוים במקום הראשון בפסטיבל בינלאומי לשירים חסידיים עם השיר "שאו מרום עיניכם", ומחבר במקהלת "פרחי צברים" הפך לסולן סובב עולם. "הייתי ילד פלא שמסחרו את העשייה שלו", הוא אומר. הוא התבגר במהירות. ההורים לא נסעו איתו וסמכו על האמרגן והמנהל המוזיקלי התורן שאיתו, ששמרו שלא יפתו אותו עם הצעות להישאר בחו"ל. "כשהיה קר וגשום נדרשתי להיות מסוגר במלון. הייתי ממושמע ועשיתי מה שאמרו לי, אבל בעיקר התגעגעתי הביתה", הוא מספר.
והלימודים?
"הייתי אז תלמיד חטיבת הביניים בישיבת 'נחלים', שם תמיד הלכו לקראתי והתגאו שתלמיד שלהם מצליח. המנהל שלנו, הרב יוסף בא־גד, היה מאוד נחמד איתי".
ומחוץ לישיבה?
"הפכתי אז לתופעה בקנה מידה ישראלי כשזכיתי להצלחה היסטרית. באזורים דתיים פשוט לא יכולתי להסתובב. לא הסתחררתי. נשארתי עם החברים שלי ובבני עקיבא בתוך מסגרת חברתית מאוד בריאה".
הילדות לא ניטלה ממך?
"היא לא ניטלה ממני, אבל אני לא יכול לומר שהייתה לי ילדות נורמטיבית. בעיקר הייתי ילד בעולם של מבוגרים".
בראשית 77' הופיע, כאמור, תקליט הסולו היחיד שלו כנער בניצוחו של מרטין מוסקוביץ', אז מפיק מוזיקלי בעל שם. "כל ההקלטות נערכו בלילות", זוכר זינגבוים. פרסומו גבר. "לתלמידים בישיבה היה מה להשוויץ בי", הוא מעיד. "אם הם גם קינאו זה כמעט לא הורגש, כי העריכו אותי אף בזכות היותי ספורטאי מצטיין".
מה קרה לקול שלך?
"הוא לא התחלף באופן דרסטי כמו אצל רבים אחרים, אבל בהמלצת ד"ר ישראל נגריס הפסקתי זמנית לשיר כדי לשמור על הקול. זה השתלם, נשאר לי קול טנור לירי".
בצבא שירת כסולן במקהלת הרבנות הצבאית ואף פיקד עליה. הם שירתו בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. "הופענו ממש תחת אש", מצטמרר זינגבוים. "זה היה חוסר אחריות מוחלט. נסענו שם בהרים ללא ליווי, חמושים בעוזי, לא מאומנים בהפעלת נשק. ישנו בשטח, והפגזים התעופפו מעל ראשינו".
"צריכים אותו בעסק"
לאחר הצבא שימש כחזן בית הכנסת בכפר שמריהו ונסע להופעות בחו"ל. הוא נחל הצלחה מסוימת, אבל תסמונת ילד הפלא נמוגה. את חוה שלו, חברתו מאז היותה בת 16, נשא לאישה בהגיעה לגיל 18, בעודה תלמידת י"ב. הוא, כמעט בן 23, הגיע פעם לאספת הורים במקום הוריה. "הייתה בינינו אהבה ממבט ראשון", מציין זינגבוים. "מעבר להיותה יפהפייה, אפף את חוה איזשהו זוהר, ונמשכתי גם לצחוק הפעמונים שלה".
הנסיעה ב־88' לארצות הברית הפכה את חייהם. חוה הייתה שם בזמן הנכון כדי להתחבר לסצנת הקוסמטיקה הרפואית ומפורסמים – אפילו שרון סטון וסילבסטר סטלון, הם טוענים – נהרו לקליניקה שלה. לפני 20 שנה הכל נפסק להם שם כמעט בבת אחת. "הקריירה של חוה נסקה לגבהים, ואני כבר הייתי בין החזנים הבולטים בארצות הברית", הוא מספר. "יכולנו להישאר שם בווילה רחבת הידיים שבה התגוררנו בלונג איילנד, אבל ההודעה הדרמטית על רצח רבין הלמה בי עד כדי החלטה לחתוך הכל ולחזור ארצה".
לקראת סיום, מצטרפת לשיחתנו "האוטוריטה". איך הרסת למוטי את הקריירה המוזיקלית, כשבגללך הוא עבר מחזנות לקוסמטיקה? אני שואל את חוה זינגבוים. "אצל מוטי הקרקע הייתה בשלה לנסות משהו אחר", היא משיבה. "כשנקלעתי בארצות הברית לעניין החדשני של הקוסמטיקה הרפואית והצעתי לו שנעשה עם זה משהו יחד, הוא עשה חושבים. היה ברור שאם חוזרים לארץ, אז חזן צריך בעיקר לנסוע לחו"ל, מה שלא קסם לו. מצד שני היה ברור שאם מקימים כאן עסק, אני חייבת מנכ"ל לידי. רק אז התגלה כמה שהוא טוב בזה".
"הייתה בינינו אהבה ממבט ראשון". עם רעייתו חוה. צילום: אריאל בשור
איך אתם מחזיקים מעמד בלי להתווכח?
"אנחנו דווקא מתווכחים, אפילו הרבה, לפעמים זה מוציא מאיתנו טונים גבוהים, אבל למדנו למנן את זה. ככל שאנחנו בראש אחד, קורה שאנחנו מעצבנים זה את זה או שיש אי הסכמה, למשל כשאני רוצה לפתח מוצר חדש, ומוטי חושב שזה לא הזמן הנכון. מנגד קורה שהוא מעלה רעיון פורץ דרך, שעלול להיראות לי כמטורף ואף מסוכן".
עד לאן ה"פיצוצים" מגיעים אצלכם?
"רק לפני שבוע מוטי התעצבן עלי עד כדי כך שהוא לקח את המפתחות ואמר 'אני הולך; לא נראה לי שאני חוזר'. אבל כמו בעל נאמן, הוא חזר לאסוף אותי הביתה".
האהבה מנצחת?
"תמיד. וככל שאני אוהבת את מוטי, אני מנסה לדרבן אותו לעשות עוד משהו עם הקול הנהדר שלו ולהוציא אלבום של קטעי חזנות. אבל שלא יבנה על יציאה מחודשת להופעות. אנחנו צריכים אותו בעסק".
אולי תופיעו יחד?
(פורצת בצחוק) "זה לא מומלץ. גם אם אני אוהבת לשיר, השירה היא לא הצד החזק שלי".
בהקלטות משפחתיות עכשוויות נשמע הטנור של זינגבוים במיטבו. ביוטיוב רץ קליפ שנעשה לבר המצווה של אביצור, בן הזקונים, שבו הם נראים ונשמעים בחוף הים, עטורי תפילין. "כשאני רואה אותו שר, אני רואה את עצמי", אומר זינגבוים. "אולי הוא ימשיך אותי בשירה, אבל אני לא אדחוף אותו לכך". ד