שיר מורנו מגיעה לבית הקפה רכובה על גבי אופנוע עם בעלה הטרי, איש העסקים אורן מאור. היא מדביקה לו נשיקה לוהטת, והשניים מתגפפים על המדרכה כאילו הם נפרדים כעת לשנה לפחות. אלמלא הסצינה מעוררת הקנאה הזו, הייתי חושבת לאחר הפגישה שלנו שמורנו היא גלגול של נזירה קשוחה מהמאה ה־19. הבחורה הגבעולית, שכבשה את עולם הילדים בארבע השנים האחרונות עם תפקיד ראשי בסדרה הפופולרית “החממה" המשודרת בערוץ ניקלודיאון ושחוזרת עתה עם חלקה השני של העונה השלישית והאחרונה, אוחזת בדעות נחרצות של אישה בוגרת ומיושבת, לא של בחורה בת 25, שגרה בצפון תל אביב ונראית כמו חלום שלא רוצים להתעורר ממנו. למורנו יש שתי רגליים, כמו לכולנו, אבל שלה נטועות עמוק בקרקע.
יש רק עניין אחד שמסחרר אותה, גורם לה לדפיקות לב מואצות: דמותה של מיכל דליות. הבחורה שהילדים שלכם ימכרו אתכם כדי להשיג סלפי איתה סוגדת לגורו החינוך. אם תשאלו אותה, הוליווד או מכון אדלר, סביר להניח שתבחר באופציה השנייה.
“החלום האמיתי שלי הוא להחליף את מיכל דליות", מורנו מגלה. “אני מעריצה אותה, מכירה תוכניות שלמות שלה בעל פה. היא דוגמה למישהי ששילבה בין טלוויזיה לאישיות".
אחותה של מגישת החדשות טלי מורנו חיה בעולם הילדים והנוער, מהווה מוקד להערצה, והראש שלה עסוק כל העת בפרשנות למציאות הזו. עושה רושם שהיא יותר חושבת מאשר נהנית, מחפשת דרכים ושיטות לשמור על שפיות מול הילדים שמתנפלים עליה וצלמי הפפראצי שאורבים לה.
איך שומרים על איזון בחיים כששני עמודים בגוגל מוקדשים לאייטמים על החתונה שלך?
“זה עניין של בחירה. למזלי, באיזשהו מקום, אני לא יהודה ונינט, אני לא צריכה לחיות בכוך כדי שלא ימצאו אותי. אני יכולה לשלוט במינון. אם תהיה חתונה או אירוע כלשהו, אני יכולה לבחור אם לבוא כזוג או לבד. אורן לא כל כך אוהב את זה, אבל מבין את העבודה שלי. אין לי מה להסתיר, אז אין לנו בעיה עם זה".
בחתונה צילמו כל תנועה שלכם. זה האירוע הכי אינטימי בחיים.
“אתה מזמין קרובים, אבל לא יודע מי ידליף תמונה, אז אתה יכול לבחור: לכעוס או לעבור הלאה. אין לי שיחות נפש עם כתבי רכילות וצלמים. וטוב שכך. אורן הוא גם לא בליין. הוא היה מעדיף, כמו כולם, להתחתן עם עורכת דין שתחזור בארבע הביתה, אבל ככה יצא לו".
בלי קנאה
הרומן ביניהם נרקם כשמורנו עבדה בבית הקפה של בעלה לעתיד. הם יצאו שנה וחצי והתחתנו לפני כחודשיים. “אני מרגישה ילדה וצעירה", היא מודה ומיד מסייגת, “אבל לא צעירה מכדי להתקדם בחיים. גם מבחינת עבודה וגם מבחינה אישית. אני מרגישה ילדה, אבל לא אחת שמחפשת את עצמה".
איך כוכבי ילדים מתמודדים עם הערצה? איך הם מגבשים את מהלך חייהם? מתי מפסיקים לשעשע וממשיכים הלאה?
“פגשתי כוכבים שהם לא ממש בטוחים בעצמם ובזוגיות שלהם, שמתלבטים אם לטייל בעולם או להתמכר לעבודה. תובל שפיר, קולגה שלי, הוא ילד בן 22. באופי שלו הוא מאוד מחובר לקרקע. חרוץ, מתרכז במה שהוא עושה, ועם זאת הוא ילד ולפעמים הוא לא מבין את ההיסטריה. יש אופוריה בעולם הילדים. לא משנה מה את עושה, הם יאהבו אותך. זה טוב כי אתה מקובל, לא משנה מה, אבל מצד שני הם לא מכירים את האישיות שלנו, זה רק מה שהטלוויזיה מראה. אז אני לא עוצרת ושואלת מה הם אוהבים בי. הם מתחברים לדמות. זו אהבה עיוורת, שאין בה דבר רע, והם הכי משקיעים בך. זה מחמם ועוטף אותך. לפעמים יש יום צילום לא טוב, אבל אתה נזכר שהם עדיין אוהבים אותך. זה מנחם שאוהבים, אבל לפעמים גם יושב על המצפון, כי יכולתי להיות טובה יותר".
במה את צריכה להשתפר?
“הדיקציה שלי מפריעה לי. אולי לתת יותר מקום לשתיקות. בסדרות ילדים אין לך את הזמן לתת לעצמך להבשיל עם הסצינה, צריך להיות הכי מוכן שיש".
איך את מתכוננת?
“כשאני בצילומים זה בא לי מהר. אני קוראת או כותבת לי וזה יוצא. אבל לפעמים אני יושבת עם אורן על הטקסט ולומדת עד שזה יושב טוב. יש סצינות שצריך לעבוד עליהן עם מישהו. כל עוד לא גלגלת את זה על הלשון, לא בטוח שזה נכון. לפעמים הפידבק של הפרטנר מביא את האינטונציה הנכונה".
עולם הילדים מוצף בכוכבים. את לא פוחדת שזה זמני?
“אני יודעת שזה זמני. אבל אם אתה בטוח בעצמך, יודע שאתה יכול ליצור דברים נוספים, אז זה בסדר. בין העונה הראשונה לשנייה של 'החממה' הרגשתי שאני מתנוונת, אז התחלתי ללמוד מדעי ההתנהגות. אבל אני לא מפחדת משקט ומרגיעה. במדינה כזו קטנה לפעמים נמאס לאנשים לראות אותך, אז צריך לעצור".
את מי את מעריצה?
“את אבא שלי. אני מעריצה אנשים מהחיים, לא מהטלוויזיה. אני לא רואה כל כך טלוויזיה, אין לי זמן. לפעמים חדשות, ולא רק בגלל אחותי, אני אוהבת להיות מחוברת למבזקים".
יש אמן שהיית רוצה להידמות לו?
“אני לא יודעת מה ארגיש בעוד עשר שנים. כשיהיו לי ילדים, אני לא יודעת אם בכלל אוכל לעזוב אותם ולרוץ להופעות. הייתי רוצה להיות כמו נטע גרטי, שהיא אמא לילדים ומופיעה בתיאטרון ובטלוויזיה. היא מתקדמת ולא מאוסה. נראה לי משהו כזה, לא מחייב מדי. לא להיות הכוכבת הגדולה בארץ, אבל גם לא להיעלם".
איך עומדים בקצב של העולם הזה?
“הייתי אדם שחייב יציבות. אם פרויקט מסתיים, אז אני מתה. התחלתי לסמוך על עצמי ודברים זורמים מאז. צריך סבלנות במקצוע הזה. זה או רכבת הרים או כלום. התמכרתי לתקופות האינטנסיביות ואז לרגועות, שזה נוגד את האופי שלי".
ומה היה קודם?
“כל הזמן תכננתי תוכניות. טוב, אז אני אמלצר. טוב, אז אברמן. פעם הייתי בחו"ל אצל חברה. סיימתי עונה ב'חממה' וכל החופשה חפרתי לה עם תוכניות לעבודות ודרכים להתפרנס. אני צריכה כל הזמן יציבות, שתיכנס לי משכורת. ואז בסוף החופשה התקבלתי ל'מועדון החנונים'. מאז ועד היום, תודה לאל, יש לי יציבות, עבודות זורמות".
מורנו ניסתה לחדור לשואו ביזנס כבר בגיל 16. היא הצליחה רק כשהתקבלה ל"חממה". מאז היא גם בקאסט של "מועדון החנונים", "שבט צוצלת", ועכשיו מלוהקת למחזות הזמר “הקוסם" ו"מרי לו".
את לא יכולה להתעלם מהמראה שלך. אין רגעים שאת חושבת שקיבלו אותך כי את יותר יפה ממוכשרת?
“זה עוד יותר מתוסבך. אנשים רעים החדירו לי שהתקבלתי לתיאטרון ולתפקידים בגלל אחותי המוכשרת. ב'חממה' אמרתי לעצמי שמעבר ליופי ונגיד לאחותי, חובת ההוכחה היא עלי. זו אני שבאה כל יום בארבע בבוקר, עד עשר בלילה, ובאה מוכנה. זה לא יעזור אם אני מלכת היופי ואחות של ביונסה אם אני לא טובה".
תארי לי את הקשר עם אחותך.
“אף פעם לא הייתה קנאה הדדית. גדלנו בבית מאוד פרופורציונלי, שכל עניין הכוכבות לא היה קיים. הורי לא התלהבו מזה. היום כל ילד רוצה להיות סלב. מה זה סלב, זה מקצוע? כשהייתי ילדה, בסביבה החברתית שלי לא היה דבר כזה, לא היינו כאלה פנטזיונרים".
אז מה קרה לנו?
“ככל שהמדיה מתפתחת, ילדים חשופים יותר. הורים לא אומרים לילדים שלהם לא ללכת לכיתה עם אייפון 6, הם הרי לא רוצים שהם יהיו היחידים בלי, ולכן אין אמצע. ויש פערים מוגזמים. ליד הדירה שלנו יש בית ספר, ואני רואה איך כולם משתמשים באופניים חשמליים. אי אפשר ללכת ברגל שני מטר? כולם רוצים להיות גדולים, הכי גדולים, הכי יקרים, הכי יפים".
אז את לא בדיוק מתחברת לדור שאת מציגה בפניו.
“הקדמה גורמת להורים להיות לא החלטיים. הילדים הם מה שההורים שלהם בבית. אם יש לך הורים יותר מלומדים, שלוקחים ברצינות תרבות והשכלה, אז הם פותחים לך עולם אחר".
היית חוזרת דור אחורה?
“לכל דור יש את הבעיות שלו, פשוט היום עניין ההורות והצבת הגבולות הפכו יותר מורכבים. אתה לא יודע אם להיות בקונטרול על חיי הילדים, או להניח להם. בעצם, מה אני מבינה, אין לי עדיין ילדים. הכל רק בתיאוריה אצלי".
עם ערכים
מורנו אומרת שבשנה הקרובה זה כנראה לא יקרה, אבל נראה שהיא בהחלט מכינה את עצמה לאמהות. אם זה היה תלוי בה, היא כבר הייתה בהריון, אבל המקצוע דורש ממנה להיות בכושר שיא כל העת. קשה לעמוד בקצב הזה, במקצועיות הזו, כשאת הרה. בכל מקרה, היא יודעת איזו אמא היא לא תהיה.
“אני רואה איך ההורים מכריחים את הילדים שלהם, בני 4, להצטלם איתי. תעזבו אותם, הם לא מכירים אותי. הם לא עוצרים ושואלים למה הם עושים את זה. אני לא אומרת לא לראות טלוויזיה ופסטיגלים, אבל גם להנחיל ערכים ופרופורציות. צריך גבולות".
אבל את בעצמך נציגה של התרבות הזאת.
“כן, זה הפך לתרבות, להיות מפורסם נהיה מקצוע. אני לא כזאת דודה, אני בחורה צעירה. אני אוכלת ארוחת בוקר בבית קפה, עדיין נפוחה משינה, וההורה דוחף לי את הילד לצילום. וכשאני מבקשת בנימוס 'לא עכשיו', אומרים לי ‘אבל זה התפקיד שלך'".
לקח לך זמן להגיע למעמד הזה. את בוודאי מעריכה את הפרסום והתהילה.
“אני מכריחה את עצמי להתרכז בעבודה. הפרסום לא יביא לי עבודה מחר בבוקר. ויש גם פרסום לא חיובי. מבקרים את הביגוד שלך, את ההתנהגות, לא שהיה משהו עד עכשיו. עולם הילדים הוא זה שחתרתי אליו. זה היה החלום שלי. גם כשכותבים לי טקסטים שלכאורה אני אמורה לדקלם, אני מביעה את דעתי, לא רוצה להגיד דברים שאני לא שלמה איתם. אין אצלי טקסטים שמזלזלים בילדים".
תני דוגמה.
“למשל במקרה של שיר הסלפי. בזמנו, בפסטיגל, זה היה שבר, כי כולנו, כל השחקנים, באנו ואמרנו שזה לא נכון לעשות את זה. ניסו לשכנע אותנו שזה בציניות, ואנחנו אמרנו לא, התפקיד שלנו הוא להיות מחנכים. התווכחנו, לא ויתרו לנו, והנה הם חטפו על הראש. באחת הסדרות נתנו לי לעשות משהו שנראה לי לא לגיל הנכון. היו לי מריבות וכמעט זה עלה לי בתפקיד. לבסוף הבינו אותי וזה ירד. אני מעדיפה לעשות דברים יעילים לילדים מאשר להזיק. זה כמו עניין האינסטגרם. הציעו לי לפרסם שם, מה שיכול היה להכניס לי עשרת אלפים שקל, אבל משום שידעתי שילדים יקנו בגללי מותגים שאינם לגילם - לא עשיתי את זה. ילדים באים אלי עם מתנות, תכשיטים מזהב. אני אומרת ‘תציירו לי, אל תבזבזו כסף שההורים שלכם קרעו את התחת עליו'".
מה הייתה מחוות ההערצה הכי מטורפת?
“ביום ההולדת האחרון שלי ילדים הכינו לי ארגז שהיה כתוב עליו ‘תיק עזרה ראשונה לגיל 25'. היו שם מלא דברים שהם עשו במו ידיהם. את זה באמת אהבתי ונצרתי. היה איזה אבא, איש עסקים אמיד, מאוד מוכר, שאמר לי ‘אני כותב לך צ'ק על איזה סכום שתרצי, פשוט תבואי אלי הביתה ותצפי עם בתי בטלוויזיה, רק תהיי איתה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, התחמקתי באלגנטיות. ברגעים שאני נכנסת לאטרף, של עוד ועוד, אני שואלת למה אני לא כמו כולם, עם שגרה ובלי הגשמת חלומות ובלי הטירוף. לא כולם הרי חיים ברכבת הרים. אני גם אישה של שגרה".
יש מצב לפרישה, לעבור לכפר וללדת ילדים?
“אני בטוחה שאעשה עוד משהו חוץ ממשחק. בגלל שבאתי מעכו, אני חושבת שבכל מקום אמצא פינה שקטה משלי. גם רעננה באה בחשבון. זה לא שאני מחוברת לתל אביב. בעתיד בטח אצור סרט או ספר. אני מרגישה כל הזמן שהחיים קצרים. שהזמן טס. הרבה דברים שאני רוצה להגיד ולעשות, ואני בת 25 וכאילו נגמרו לי החיים. יש בי יצר עשייה גדול".
בלי מרירות
מורנו שואבת את הכוחות שלה מהבית. בגיל 17 איבדה את אמה שחלתה בסרטן, אבל היא הספיקה לנצור את התושייה וההתמדה שקיבלה מהמשפחה. בשתי מילים: אפס מרירות. “ההורים שלי, עם כל מה שעברו בחיים, תמיד היו מחויכים, גם אם לא היה להם כיף בעבודה", היא אומרת. “הייתה להם חנות של חומרי בניין 20 שנה והם סגרו אותה בגלל פשיטת רגל. אמי עבדה כדיילת מכירות ואבי עבד באשכול פיס. היום אבי בן 60 ועושה תואר בהיסטוריה. מהם אני לוקחת דוגמה".
כאמור, לקח לה זמן לקבל הכרה ככוכבת ילדים מקובלת. והיא עשתה זאת בדרכה, בסבלנות. “יש בתי ספר למשחק שמלמדים אנשים, לכאורה, להיות אמנים עאלק, בקטע של אתה אמן ואתה לא תעשה כלום חוץ מזה", היא מסבירה. “אז מבחינתי קום ותיצור אפילו קפה, אבל תעשה משהו עם עצמך במקום לחכות שידפקו לך בדלת ויציעו לך תפקיד. זה בא מאופי חלש ותלותי. אני מעריצה אנשים שלמדו משחק, עשיתי מכינה אצל יורם לוינשטיין, אבל הבנתי שזה לא המקום שלי. בבית ספר יסודי למורה היה כבוד, כבעל אחריות. בבית ספר למשחק הרגשתי שאני יכולה לעבור טלטלה ולאף אחד לא אכפת, ואף אחד לא חושב עלי. רוצים להרוס אותך כביכול כדי לבנות, בשביל איזה מורה גורו שעאלק יודע מה טוב בשבילך".
איפה נמצא היום מבחינתך מותה של אמך?
“די, ראבק, כל הזמן לנגן על העניין הזה של מסכנות? אני רואה את אבא שלי, שעבר הכל ולא בכה אלא קם והמשיך הלאה. אני רואה אותו כסיפור גבורה".
ב"חממה" בטח הפכתם למשפחה.
“לא משנה איזה פרויקט אעשה, 'החממה' זה הבית. הם לא כמו כולם. גיורא חמיצר מאוד מעורב, הוא גם דמות מופתית שיש ללמוד ממנה. בשנייה הוא יכול להיות מפורסם, אבל בוחר במקצועיות".
כשחקנית תיאטרון מאוד טובה, אבל לא מפורסמת, היית מרוצה?
“כן, כי זה כיף שאוהבים אותך בגלל איכות. פרסום זה חיצוניות. יש לי מאמנת כושר מעולה, שכולם באים אליה, ואין לה שנייה זמן לפרסום. בשביל מה? בכל מקרה היא מלאה באנשים. העיקר זה לעבוד ולהיות טובה במה שאני עושה".
גם אצל אחותך זה ככה?
“לה יש יציבות. שתינו אומנם בטלוויזיה, אבל היא בעלת כל כך הרבה יכולות יותר טובות משלי. לא הייתי רוצה להתחלף איתה, אבל כן הייתי רוצה את הידע והחוכמה שלה".
לקחו לה את “אולפן שישי" בערוץ 10.
“זה העניין של להמציא את עצמך מחדש. וגם מי אוהב לעבוד בשישי? זה ערוץ, זה לא שהיא יושבת בית. כמו שאני מכירה אותה, היא תעשה דברים הרבה יותר טובים".