הבלתי ייאמן קרה. זאוס, מלך האלים ואל הסערה, הידוע בכינויו: רון אלוף, נאלץ לרדת מהאולימפוס כי הודח מתפקידו. יותר לא נראה את עיניו רושפות את אש הניצחון כשהוא שואג: "מלחמה" או נשמע אותו מדבר על עצמו בגוף שלישי. הוא השאיר מאחוריו את הרה מלכת האלים ואלת הניצחון טיטי, בוכה ושבורת לב. איך היא תשרוד (בערך עוד יומיים וחצי) עד שהשניים יפגשו שוב כשיחזרו לשגרת חייהם התל אביבית, אז יגלה לדאבונו כי היא בכלל חובקת אל חדש, עשיר יותר?
ברגע האמת, החליפו האלים מבטים דרמאטיים ואמיצים. רגע לפני ההדחה של אלוף, הוא וטיטי מביטים ארוכות אחד לשני בעיניים במבט של "תמיד יהיה לנו את פאריז". רון שובל (שנראה כאילו עבורו מדובר בתחילת הסוף) ועומרי כוכבי מחו דמעה כאשר אלוף קרא לעברם לפני צאתו: "היו חזקים". לי רק נותר לאחל לנתניהו הערצה כזאת מצד חברי מפלגתו, אם אי פעם יזוז מתפקידו.
עוד לא הייתה עונת הישרדות עם חבורת מגלומנים שחושבים ומתנהגים כאילו היו קיסרים וקיסריות באימפריה הרומית. מועצת השבט היא בכלל מועצת העם, שדנה בבעיות העולם וחורצת גורלות. טיטי מטילה אימתה על סביבתה ("שרק לא תיתן לי אגרוף" אומר טילטיל כשהוא צריך לענוד על ידה את צמיד הווטו) וביחד עם רון אלוף הם חוטאים בחטא היוהרה.
מגלומן אחר בחבורה הוא עומר, שכנראה העמידה הארוכה על הרגליים באזור הדמדומים של הזומבים כשאוזנו כרויה לכל רחש ולחש, שיבשה עליו את דעתו. הוא חושב שהוא מלך ושהחנפנים העולים אליו לרגל הם נתיניו הנאמנים שבאו לקבל ברכתו. למרות שהוא כל הזמן מחייך, הוא פייטר זריז וחזק ואת קורבנותיו הוא בוחר באופן אקראי ("אן דן דינו - אליק בליק בום").
מגלומן נוסף הוא מושיק, שכרגע מסתפק בתפקיד פייטן החצר שחורז חרוזים "רון אלוף - הביתה יעוף", אך גם הוא שואף למשילות (רק לבוז'י וללפיד מותר?). בפרץ התרגשות רווי דמעות אחרי הניצחון של טילטיל, אמר מושיק לכל אחד מחברי הקבוצה שהם מלכים ומלכות, אך בסתר ליבו יודע שהם רק כלים באמצעותם יזכה להיות שליט בלעדי וסולטאן בארמון שהוא יעצב בסגנון גלאמין הידוע. עד שיגשים את חלומו, הוא זומם תחבולות, ואם הוא תופס את דנה ברגע של חולשה ועצב הוא מיד מאפס אותה: "את יודעת שלרון ולטיטי יש רומן"? דנה עונה בחוסר עניין ומושיק, בלשונו המושחזת של מעצב בתים היודע להפעיל את העובדים שלו: "יופי, אז אני רואה שאת מתמודדת יפה עם העצב (או העיצוב?), יאללה בואי". אפילו הנחש הערמומי קא מ"ספר הג'ונגל" התרשם. שלא לדבר על מוגלי, מעריץ נלהב, שהציץ מבעד לשיחים עם עיניים גדולות ופה פעור לרווחה מרוב תימהון כאשר הכתף של מושיק יצאה ממקומה ושנייה אחרי זה חזרה כאילו כלום לא קרה.
מושיק כבר לא מעצבן
חזרתו של מושיק לזירה הפכה אותו ממתמודד מעצבן בהתחלה למתמודד משעשע ושנון שמוסיף הרבה צבע ופלפל והוא אחד הבודדים שלא צריך הנחיית במאי או טקסט כתוב מראש כדי ליצור עניין. גם טילטיל, שבא מהעם והוא הבן של אבא ש"עשה אותו טוב טוב באותו לילה", שוגה בדמיונות כי הוא מלך נהגי הטקסי וכי ההמונים הממלאים את היציעים, שואגים ומריעים לו כשהוא הקטן, מנצח את כולם.
טילטיל אמנם אומר שהוא, בניגוד לעומר, פועל מהלב, אך בינתיים הוא אסטרטג מחושב שלא רק זורק במשימה את החרב למרחקים וקולע, אלא גם חושב רחוק על סכנות הדחה עתידיות. בינתיים, הוא לא מסתכסך עם אף אחד ואומר שיכאב לו נורא על כל אחד שיודח וכך רוכש את ליבם אפילו של חברי הקבוצה היריבה. הייתה לו רק מעידה קטנה אחת כאשר במועצת השבט, רגע לפני ההצבעה הוא התחיל להתגרות בעומר וכמעט יכולתי לשמוע את מושיק צועק לו: "תשתוק יא טמבל, נזכרת לעצבן את עומר דווקא עכשיו כשאנחנו צריכים אותו בצד שלנו"? (ספוילר: עומר הוא רק בצד של עומר).