פרק האודישנים השלישי של "משחקי השף" היה פרק נטול כל השראה, וניתן להגדירו בשתי מילים "טלוויזיה גרועה". יושבים להם שני שפים שנחשבים בין הטובים בארץ, אסף גרניט ומושיק רוט, זחוחים ומרוצים מעצמם. בהתנשאות ובחוסר התלהבות השניים עושים את התפקיד שלהם ונותנים את ההרגשה שהם רוצים לסיים וללכת הביתה. אין לי מושג מה מאיר אדוני עושה עם האנטיפתים האלה. הוא היחיד שהגיע לתוכנית עם גישה מחנכת ומאירת פנים והיחיד שלא שוכח שיש סיפורים אישיים מאחורי כל מתמודד וגם רצון עז להצליח.
אדוני הוא היחיד שלא ממהר לפסול, ובצדק, הוא לא מבין את המשפט שאסף גרניט הטביע ומושיק רוט אימץ: "זה טעים, אבל אני לא חושב שאפשר להמשיך איתך מכאן". מה לעזאזל אומר המשפט הזה? ומאיפה הם יודעים שאי אפשר להמשיך מכאן? פתאום הם גם נהיו מומחים בקריאת העתיד, או מכירים לגמרי את האיש שעומד לפניהם, ממנה אחת בלבד שהכין?
ומה אומר המשפט: "מכיוון שזו עונה שנייה של משחקי השף, הביצועים צריכים להיות טובים יותר"? אז מה יקרה בעונה העשירית? איזה מנות עתירות דמיון יצטרכו המתמודדים להגיש כדי לעבור? אולי יגישו צלחת ריקה לגמרי עם גרעין אפונה אחד בלבד ויגידו לשופטים: "את השאר תדמיינו בעצמכם". יצירתי לא?
רגע מביך נרשם כשרוט הביע דעתו על אחת המנות ואמר: "זה טעים אבל אני לא מתלהב". כאילו מה אתה רוצה? שמי שהכינה לך את המנה תרקוד ריקודי בטן תוך כדי הגשת המנה, בשביל שתתלהב? מאיר אדוני שוב הרים גבה לעבר רוט ושאל אותו: "למה?" רוט: "אני לא יודע". במילים אחרות: "הסבר ונמק" זה לא התחום שלו.
בעצם, רוט כן סיפק פעם אחת משהו שנראה לו כמו נימוק, ודווקא בנוגע למנה שנראתה תאווה לעיניים. הוא הסביר שהוא לא מתלהב כי זה לא מתאים למטבח שלו והוא לא מבשל ככה. הלו??? אפשר את זה בצורה מתנשאת יותר? אז מה אם יש לך שני כוכבי מישלן? לז'ואל רובישון יש 25 כוכבי מישלן שצבר מכול המסעדות שלו.
בקיצור, התאכזבתי מאוד אתמול והשתעממתי כהוגן, למרות הניסיונות הבלתי נלאים של גרניט להסתלבט עלינו. בטעימה העיוורת הוא פסל את המנה, והופה, בסוף הוא בכל זאת העניק את הסכינים לטבח. סורפרייז סורפרייז. איך סידרתי אתכם אה?
חביב מאוד אבל כשזה חוזר על עצמו לאורך פרק שלם, הטריק הזה מתחיל אפילו לעצבן. בעצם, הכול חזר על עצמו, וזה עבד בערך כך: בוא נראה מה יש לנו פה - וואוו, נראה טעים - לא רע, אבל לא להיט - למה? - ככה - מוכנים להצביע? הרגשתי שמזלזלים בי כצופה וכאחת שאוהבת לאכול.
טוב שיש לנו את מירי בוהדנה שמפיצה סביבה קודם כול, הרבה יופי. והכי חשוב, הרבה אמפטיה ורגישות כלפי המתמודדים, שעוד רגע ימצאו עצמם מאחורי זכוכית ויצפו בשופטים עושים תנועות ביטול ומריצים דאחקות על המנות שהם הכינו בהרבה אהבה. כמו גרניט שבכוח רוצה להצחיק, ואמר על המנה של הלפרין (לפני שראה אותו): "אז מה יש לנו פה? דור שלישי של דוכן פריקסה בנתניה?".
אופסי... גרניט גילה שבעצם הוא והאיש מה"דוכן פריקסה בנתניה" הם קולגות משכבר הימים. לא נעים. ואפרופו דאחקות. אחת הטובות בפרק הייתה של ההוא שאוכל ג'וקים, שהגיש אותם ברוב כבוד כמנת הדגל שלו, לפלצני הקולינריה.
"מגיע להם", אמרה בוהדנה, ומעולם לא צדקה יותר.