"באתי ל'משחקי השף' כדי לבדוק את עצמי", מצהירה יעל בגינסקי, מנקודות החן בעונה החדשה של התוכנית הפופולרית של "רשת". "תמיד אהבתי מטבח וההתעסקות בו הייתה חלק מהחיים שלי. אבל לא הספיק לי לשמוע דברים על הבישול שלי מחברים. רציתי לשמוע חוות דעת מקצועית, שממנה יובן שאני ממש טובה בזה".
לפי מה שהספקנו ללמוד מהתוכנית, באת אליה למטרה אחרת.
"והיא?"
"אני רוצה בן זוג!", הצהרת שם קבל עם ועדה.
"אני אומנם רוצה בן זוג, אבל לא בהכרח דרך התוכנית".
אף אחד לא תפס אותך מאז שהתוכנית עלתה לאוויר?
"היו כל מיני פניות. כבר מזהים אותי ברחוב. זה נורא מחמיא. אבל ת'אמת? כרגע הראש שלי לא ב־100% בעניין הזוגיות. כלביאה, בת מזל אריה, חשוב לי להצליח ולנצח בתוכנית".
בגינסקי (26), השופעת קסם אישי, נמצאת שש שנים בארץ, וכמעט אין לה מבטא. "מה לעשות, אף אחד לא מושלם ואני פולנייה מזויפת", מעידה על עצמה מי שהסלנג הצברי כבר שגור בפיה. "משום מה אומרים על הפולניות שהן קרות ואילו אני הבן אדם הכי חם ביקום, מחבקת ואוהבת חריף".
בקיצור, ישראלית.
"הכי בעולם. פשוט לא נולדתי במקום הנכון".
היא מוורשה. בת יחידה להורים גרושים. "אמא שלי, שאיתה גדלתי, היא קואוצ'רית עסקית, שמלמדת את האנשים לחייך, דבר שכנראה לקחתי לעצמי מחלב האם שינקתי. היא גם עוסקת ברפואה טבעית", מספרת בגינסקי. "אבא שלי מורה לנהיגה".
נחיתתה בישראל לא מקרית. "תמיד הייתי מחוברת לשורשים היהודיים שלי ופעילה בקהילה", היא מציינת. "מאז שאני זוכרת את עצמי, החלום שלי היה לעלות לישראל, כשהדבר הראשון שאעשה בה זה לכרוע ברך ולנשק את האדמה. כשעליתי, ראיתי שהכל מלוכלך, מה אנשק פה?".
מתי נעקצת על ידי חיידק הבישול?
(צוחקת) "כשהייתי בת 6, רציתי לחגוג יום הולדת לאמא שלי. מאחר שלא ממש ידעתי לאפות עוגה, הכנתי אותה משכבות של חביתיות מרוחות בממרח שוקולד עם בננה. הבנת? כבר אז ידעתי שבננה ושוקולד הולכים טוב יחד. מאז הייתי רושמת תפריטים ומזמינה את אמא לכאילו מטבח שלי".
כמי שהכינה למבחן הטעימה העיוורת בתוכנית מרק דגים אסייתי, לא נראה שגדלת בפולין על גפילטע פיש.
"סבתא נוהגת להכין את הגפילטע עם סוכר, כמו שהפולנים אוהבים, אבל עם הרבה פלפל שחור, מה שעושה את העניין חריף, בתוספת חזרת שמגבירה את החריפות עד שזה יוצא מהאוזניים".
לאחר ששלושת השפים טרפו את המנה שלך וניסו לנחש מי עומד מאחוריה, הם הימרו שזה תרמילאי צעיר שנדד במזרח, או אולי פיליפינית שעובדת כאן בסיעוד.
"זה הכי שעשע אותי. למעשה, מעולם לא הייתי במזרח, אבל כבר הרבה זמן יש לי משיכה לאוכל משם. מה שאני יודעת על אסיה ניסיתי להכניס למנה הזאת, עם כל התבלינים שיש שם".
חיים כפולים
שנה לאחר שביקרה לראשונה בארץ במסגרת "תגלית", עלתה בגינסקי לישראל. את צעדיה הראשונים בעולם האוכל המקומי עשתה כמלצרית במסעדה מרוקאית ירושלמית, "שם התחלתי פה ושם להציץ למטבח". "כל המסלול שלי הוא באוכל כשר", היא מציינת. "אם בפולין הקפדתי על כשרות, אז שפה אסטה מהדרך הזאת? לא בא בחשבון".
מדוע הקפדת?
"זה היה לי חשוב, כי אני באה ממשפחה מעורבת, שיש בה גם לא יהודים".
חייה הכפולים של יעל בגינסקי?
"ממש. החיים שלי הכי כפולים בעולם. ביום, כטבחית, אני לביאה פייטרית, בהחלט אישה חזקה, לא הדמות של הליידי. הצד הנשי שבי פורץ בערבים כשאני עוברת לעולם הריקוד".
הריקוד?
"החלום של אמא שלי היה שאהיה רקדנית, מה שהיא רצתה לעצמה ולא התאפשר. כשהייתי ילדה לא קיבלתי את זה בהתחלה, הייתי סוג של טום בוי שאהבה לטפס על עצים. אז במקום לרקוד, הלכתי על התעמלות קרקע ומכשירים. בגיל הנעורים, כשחיפשתי את הנשיות שבי, עברתי לריקוד".
כיום בגינסקי דלוקה על ריקוד סלסה ומשמשת בערבים כמדריכת בצ'אטה, ריקוד מהרפובליקה הדומיניקנית, שאותו היא מבצעת בגמישות ראויה לציון (אפשר לצפות בה באינטרנט ולהתפעל). "אני מכניסה המון רגש לריקוד הזה, ורואה בו מעין הצגה", היא מעידה.
וזה מתקשר לבישול שלך?
"הרגש משותף לשני העיסוקים שלי, והוא אחד הדברים החשובים בבישול. אם לא טוב לך בלב, המנות שלך לא יצאו מוצלחות".
לפני שקיבלת סכין מכל אחד משלושת השפים, במחנה של מי רצית להיות?
"כולם מקסימים ואפשר ללמוד מהם הרבה, אבל כמי שבאה מהרגש, רציתי להיות בנבחרת של מאיר אדוני. מצד שני קסמו לי כוכבי המישלן של מושיק רוט. אם לא עכשיו, מתי אוכל לעבוד עם שף כזה, מה גם שהוא בדרך כלל לא בארץ. אז זכיתי להיות בנבחרת שלו, ובמחנה האימונים הכנתי שקשוקה ירוקה, חבל על הזמן, שיצאה פצצות".
בינתיים עברה בגינסקי מירושלים לתל אביב וכרגע עובדת במסעדת "לומינא" במלון "קרלטון", נאמנה לקו הכשר שלה. "אני משתדלת להתמחות במאכלי עדות, כולל אפילו אוכל אתיופי", היא מדווחת לנו. "חולה על זה. מאוכל אפשר ללמוד על כל עדה ועדה, כשנראה לי שזה מה שמחבר אנשים".
מה את עוד אוהבת חוץ מאוכל וריקוד?
"כמובן, ים. זאת אחת הסיבות למעבר שלי לתל אביב. לא פעם כשאני מסיימת משמרת בערב, אני מתיישבת בחוף ונרגעת".
איפה את בעוד עשר שנים?
"נשואה, עם יותר מילד אחד. הספיק לי שגדלתי כבת יחידה ולא היה עם מי לריב; ועם מסעדה שבה אוכל להגיש אוכל משלי".
עם שני כוכבי מישלן כמו מושיק?
"כן, בעזרת השם".