"דודו נאבק על חייו" צועקת אחת הכותרות בחסותה של התוכנית "המשימה: אמזונס", ואנחנו יושבים דרוכים למול המסך על מנת לראות איך זה קורה בלייב, כי עד עכשיו ראינו התמודדות עם סכנות אמיתיות רק בסרטי בונד. תודה לאל, הכל הסתיים בשלום, שם בנהר הגדול בעולם, ודודו לא רק שלא מת כפרה עליו, כמו שידידיה חשב שיקרה, הוא אפילו קיבל כוחות מחודשים והמשיך במשימה כמו ווינר אמיתי. "כל הכבוד" להפקה שיודעת לייצר כותרות מרעישות כאלה ולעזאזל עם מה שמרגיש המתמודד, שאולי בכלל רוצה שיתנו לו למות בשקט ולא למול כל העולם ואשתו.
חציית הנהר הייתה משימה בהחלט ראויה ואתגרית וסופסוף זכינו להתוודע לאחד מפלאי הטבע הזורמים בשצף קצף קבוע בתוך נוף עוצר נשימה.
ואז הכול התקלקל.
כמו אותו תקליט שניגן נפלא, עד לרגע ששמענו את החריקה של המחט על הפטיפון. אחרי משימה מפוארת והרואית של חציית הנהר, וכפרס על התנהגות טובה, היו צריכים המתמודדים ללעוס משהו שחבריהם וזקנות השבט לעסו גם הן, עד שנהיה כמו דייסה. ויותר מכך, הם היו צריכים לשתות את המשקה שהזקנות הכינו מכול נוזלי הגוף של כולם ביחד.
לא היה פה איזשהו אתגר פיזי, אלא אם כן, אותו סדיסט פסיכופט שיושב בהפקה והוגה את הרעיונות האלה, חשב שזה אתגר מנטאלי לשכנע את עצמם שהם שותים קברנה סוביניון ולא את הרוק הדביק של המקומיים. בעצם אפשר היה לחסוך הרבה זמן ופשוט להגיד לכולם שיפתחו את הפה והזקנות יעברו אחד אחד ויירקו להם ישר לתוכו, או אולי ישר להזריק להם לתוך הווריד כמה חיידקים של מלריה או כל מחלה אחרת שמקוננת בגופם של שוכני הג'ונגל האלה, ולראות אם הם ישרדו. זה יכול היה להיות שוס אדיר.
רייקולס בטוח היה שורד כי הוא חושב שהוא אינטליגנט, מנטלית ופיזית, והוא גם פעם למד חוג לשליטה עצמית ואיך לאכול זבל ולחשוב שזה שוקולד בלגי משובח. לכן הוא הכניס מלוא פיו, מהג'יפה הלבנה שהזקנות לעסו וירקו, כי בנוסף לכל הכישרונות שלו, יש לו גם פה גדול שיכול להכיל הרבה. זה אפילו היה לו נורא טעים ורק בגלל שלא היה לו נעים, הוא לא ביקש עוד. אלא שמי שבחן אותו היטב בשעת הלעיסה והבליעה, ראה שהוא היה אדום נורא מהמאמץ.
אף אחד לא קם כמו גבר והתקומם כנגד ההשפלה הזאת, חוץ ממימי שהקיאה את נשמתה, אבל אז דורון נכנסה בה ב-200 קמ"ש על הגישה התבוסתנית שלה ומימי נכנעה ושתתה את "משקה האלים". הרי מה היה קורה אם כולם היו מתנגדים? היו מפטרים אותם ושולחים אותם הביתה?
אברכי בני ברק כועסים
במחשבה שנייה, מה לא שותים בשביל מיליון שקלים? צופית גרנט פעם שתתה את השתן של עצמה, ואפילו עשתה את זה בחינם. ושיגידו תודה שלא אמרו להם לאכול את הדבר הלבן הזה אחרי שהמקומיים דרכו עליו בכפות הרגליים המיוזעות והמלוכלכות שלהם. ואיך אפשר בלי משימה שבה הם יפגינו את כישרונות הריקוד שלהם? לא חלילה שזה רעיון מקורי, כי משימות כאלה ראינו בלי סוף במרוץ למיליון.
בכל מקרה, הם נענעו בישבניהם בהצלחה. בתיה אפילו התעלתה על עצמה, ואני רק יכולה לדמיין את אברכי בני ברק רותחים מכעס שאחת משלהם מפזזת כך בלי בושה, ועוד מעט היא גם תתחיל לשיר, ולא רק לפני סתם גברים, אלא לפני גויים, רחמנא ליצלן.
בינתיים בטקס ההקרבה של שבט אנקונדה, נשפכו כמויות של צביעות שכמותן לא ראיתי על המסך, מזה יובלות. כולם רצו להקריב את דורון וזה הלך בערך כך: אנחנו נורא אוהבים אותך, אבל אנחנו מקריבים אותך כי את לא נעימה (במילים אחרות: בלתי נסבלת) ואת מפריעה לכולם בהערות שלך (עדיף לנו בלעדייך) אבל מאוד רוצים שתנצחי ותחזרי לקבוצה. מי ביקש את זה באוקסימורון ולא קיבל?
תגידו, לא עדיף הדוגריות של שי חי כשהיה מעמיד להדחה בסגנון: "בכל העולם הייתי ומכשפה כמוך לא ראיתי"?
