יותר ויותר מתקבל הרושם שעונה זו של המירוץ למיליון מנסה להכשיר את המתמודדים להיות אנשי שיווק. אין הרבה משימות פיזיות קשות, אך יש הרבה משימות שבהן צריך לשכנע ולמכור. בפרק האחרון הם ניסו למכור אוכל ישראלי. בעצם, כשחושבים על כך, אנחנו כל החיים מנסים למכור, ולא רק מוצרים. אנחנו מנסים למכור רעיונות, דעות, כישורים, ידע ויכולות ובאופן כללי, את עצמנו, על מנת להשאיר איזשהו חותם. אז אולי רעיון השיווק מאחורי המשימות ב"מירוץ" הוא לא רע בכלל ודור חדש של משווקים צעירים ישראלים קם לנגד עינינו אי שם בקוריאה, רומניה או כל מקום אחר שדרכה כף רגלם של המתמודדים.
אולם, אם אתם מוכרים את ישראל, למה תמיד רק החומוס והפיתה הם מנת הדגל? להשלמת התמונה, אולי תביאו גם גמלים שיטיילו ברחובות סיאול והמתולתלות יצעקו לעוברים והשבים "פליז פליז, קאם מיי פרנד, יו וואנט טו רייד א-קמל? איטס פאן, לוק, איטס פרום יזראל"? למה לא להנציח אחת ולתמיד את התדמית שלנו בעולם כארץ של חולות, מדבר וגמלים ואנשים שכל היום רק מנגבים פיתה בחומוס? ושלא תטעו, הרבה אנשים בעולם חושבים שישראל היא עדיין מדבר בו גמלים משמשים ככלי תחבורה במקום מכוניות מודרניות.
אמנם אנחנו לא המצאנו את "האקלר או שוקולה" או את ה"רטטוי" או את הבגט ואת הקרם ברולה, ובעצם לא המצאנו כלום על פי ג'וזי ואלכס (סליחה, ומה עם הבמבה והפתיתים?), אך עדיין יש לנו בארץ שפע קולינרי נפלא, ובסוף סוגרים על חומוס, ביצה, גפילטע פיש עם הג'לי הזז וחתיכת גזר? סבא שלי זכרונו לברכה, שהיה אשכנזי מקולקל, אף פעם לא הבין איך אפשר להכניס סוכר לקציצות דגים? "לא תודה" הוא היה אומר לסבתי הפולנייה שהייתה מכינה אותן מתוקות מאוד, "זה לא דגים, זה קומפוט".
חגיגת קולינרית
ואם החבורה העליזה שלנו בקוריאה מצליחה בכל זאת לשכנע אנשים ברחוב שלא מכירים את תרבות ה"גפילטע", להכניס את הדג הזה בבת אחת כולו לפה, ועוד לבלוע, אז שאפו, והפקת "המירוץ" יכולה לטפוח לעצמה על השכם שבכל זאת היא עשתה משהו טוב. הלוואי שמשרד ההסברה שלנו, המשרד הכי נחוץ וחיוני, שלא קיים, כי מישהו שכח להקים אותו, היה משווק אותנו בעולם כמו החבר'ה שלנו ב"מירוץ". יעל הייתה כובשת אותם בצחוקה המתגלגל. יוסיאל היה מאכיל אותם בהומור ישראלי שנון. ג'וזי ואלכס היו שולפים את השיק הצרפתי, טל ולי היו חונקות בחיבוקים אינסוף ומפזרות "איי לאב יו" לכל עבר. השפלנים היו מריצים קטעי רוק כבד בווייב טוב והרבה אנרגיה חיובית. אביב לא היה מפסיק לשיר את ארץ ישראל היפה והפורחת ולהמיס לבבות בקולו הערב, וציון היה מלווה אותו בדרבוקה תוצרת שכם. לא עוד היינו מוחרמים, מוקצים ושנואים. גם למי יש כוח לשנוא, אחרי שאכל פיתה שלמה עם קילו חומוס וביצה קשה?
בכלל, איך אפשר לשנוא עם שכולם ערבים זה לזה כפי שזה בא אמש לידי ביטוי, כאשר השפלנים התנצלו בפני ג'וזי ואלכס שהם הגיעו לנקודת הסיום לפניהם. שני הזוגות הכי מקסימים מכול העונות התחבקו על השטיח בחיבוק חם ומפרגן ואפילו אני, ה"ביצ'ית" ו"השטן" ועוד כינויים כאלה ואחרים שמדביקים לי, התרגשתי.
תמיד הייתי מבקרת את ההפקה על התערבותה בריאליטי על מנת לשנות מהלכים במשחק. הפעם אין לי טענות, כי מי לא נשם אתמול לרווחה כאשר ג'וזי ואלכס, הצרפתים השרמנטיים, ניצלו מהדחה? אמנם ידעתי שהם לא יודחו בגלל ספוילר שהוגנב לאוזניי לפני זמן מה, אך זה לא הפריע לי ליהנות מסצנה ערוכה היטיב ובכישרון, כאשר הצרפתים נפרדו מרון באלגנטיות צרפתית והוכיחו שאפשר להפסיד בכבוד, ואז גילו שבעצם הם נשארים בתחרות. מי שהכי נהנתה מכול החגיגה הזאת הייתה הקוריאנית שעמדה לצדו של רון וזכתה לכאלה חיבוקים מאלכס, כאילו בזכותה הם קיבלו צ'אנס נוסף.