רגע לפני הגמר, המירוץ למיליון מקבל תפנית תזזיתית, קצבית ומותחת. המשימות של הפרק ששודר אתמול היו מטורפות בערך כמו התסרוקת של ראש העיר האוסטרלי, שקיבל את פני הזוגות בנקודת הסיום ונראה כמו מישהו שברח מקן הקוקייה ביחד עם ג'ק ניקולסון. "יש לך אחלה תסרוקת" אמר ג'וזי לראש העיר שסידר לעצמו פריזורה עם קוצים שהזדקרו בגאון מראשו. ואני - הרהרתי ביני לבין עצמי שהחיים של האוסטרלים הם דבש אם ראשי הערים שלהם יכולים להרשות לעצמם להיראות כמו נגני רוק כבד על קראק. תארו לכם את רון חולדאי עוטה על עצמו דמות של היפסטר מצוי. אמנם אהוד ברק והזקן שגידל לאחרונה משתלב בקטגוריה הזאת, אך הוא עדיין לא נועז מספיק כמו ראש העיר של ג'ילונג.
למשימות בפרק הייתה מטרה אחת: לשבש את המהלך התקין של המוח של המתמודדים. איך הם לא יצאו מכול העניין הזה פוזלים, מקשקשים שטויות בשפע או מסוחררים עד אבדן ההכרה? תעלומה. לספור עשרות שחקני כדורגל שמתרוצצים במגרש כמו נמלים בהפרעה זה לא פאן (למרות שזה "פיס אוף קייק", לעומת דרישה לספור קהל עצום שגודש את היציעים בזמן משחק אמיתי). מה הפלא שאחת המתולתלות כמעט איבדה את זה לגמרי כשהן הצליחו להגיע למספר המדויק. שמחתי בשביל לי וטל שהגיעו להתמודד בגמר, בהחלט הגיע להן. אמנם הן עשו לי כאב ראש לא קטן במשך העונה, אך הקטנות האלה לא ויתרו לרגע, נלחמו כמו לביאות, תמכו אחת בשנייה והפגינו חברות אמיצה ונאמנה.
אף שמחתי בשביל ג'וזי ואלכס שהתברגו לשלב האחרון, ודווקא בגלל שהם שברו את שיא גינס כאשר אף זוג בשום עונה לא עוכב בלוח העצירה כל כך הרבה פעמים כמוהם. זו עובדה שתמיד גרמה לי להרים גבה לגבי המניע של הזוגות האחרים להחרים את הזוג המשעשע הזה. אולי כי חשבו שעדיף להרגיז את הצרפתים מאשר את הקולגות שנולדו בישראל, ובמקרה הכי גרוע, אם ג'וזי ואלכס נורא ייעלבו, הם תמיד יכולים לחזור לשאנז אליזה, לצפרדעים ולזידאן זידאן שלא מת על יהודים בכלל ועל ישראלים בפרט.
פרידה עצובה מציון ואביב
לבי כואב על אביב וציון, החביבים והנעימים שלא הצליחו להשתחל לשלישיית הגמר. אהבתי את הסבלנות והתמיכה שאביב העניק לציון כשהוא לא הרגיש טוב במשימת הפאבלובה, שבאורח פלא לא נמרחה שם על פרצופו של מישהו, מרוב שהיא הייתה מורטת עצבים. באופן כללי, זו הייתה העונה של "הישראלי היפה", כולם ילדים טובים ומחונכים כאילו עוצבו באיזשהו בית ספר יוקרתי וקפדני באנגליה. הם מעולם לא נתפסו ברגע של חולשה כשהם מעליבים את בן הזוג או מתפרצים עליו שהוא מעכב את המשימה ותמיד גילו איפוק ואדיבות אפילו יותר מהחבורה המלכותית בארמון בקינגהאם.
הזוג השנוי במחלוקת היה עמית ורז, שלא היו "מיי קאפ אוף טי" לאורך כל העונה. אבא ובן שמתכתשים כמו ילדים קטנים על התואר מי יותר חכם ומוצלח הם לא מתכון בטוח להשיג סימפתיה ואהדה. מה עוד שרז הוא לא מן הענווים והצנועים, והשתן מדי פעם עולה לא לראש: "אני הכי טוב בזה, זה קטן עלי".
אולם אתמול הוא זכה אצלי לכמה נקודות כאשר הודה שהתקשורת שלו עם אביו היא לא מן המשובחות ושהפרסטיז'ה המטורפת והמוגזמת של שניהם לנצח בכל מחיר יכולה להיות להם לרועץ. כמובן שגם קשה להתעלם מכך שרז אינטליגנטי וביצועיסט וניכר שספג ערכים, מכיר כמה פניני לשון מהבית ומאבא, שבגיל 62 הספיק ללמוד דבר או שניים על החיים. אפרופו גילו המתקדם של עמית, מגיע לו שאפו גדול על שהגיע עד הלום. אף מתמודד מבוגר באף עונה לא הגיע לחצי הגמר.