בערב גמר חגיגי ומרגש, הוכרז אמש מנצח העונה הראשונה של "המשימה: אמזונס". יהודה יצחקוב הוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון. הוא כל כך רצה את הפרס ושעט לעברו כמו נמר שמזנק לתפוס את טרפו, או טנק שדוהר קדימה לעבר היעד שצריך לכבוש. הוא כל כך רצה את המיליון, שגם אם היה צריך להלך על חבל דק בגבהים מבלי להיות קשור, כמו שעשה פיליפ פטי הצרפתי שהילך בין מגדלי התאומים, והיה עושה זאת. לאורך העונה יהודה הפגין כוח פיזי, זריזות של חתול, נחישות, חדות אבחנה וכושר הישרדות מרשים למול קשיים, ולא נשבר לרגע או התלונן. הכול היה קטן עליו למול השאיפה העצומה להביא את הכסף למשפחתו שחווה קשיים כלכליים. למי שפחות אהד את יהודה לאורך העונה, יכול אולי להתנחם בעובדה שאת המיליון לפחות קיבלה משפחה שהייתה באמת זקוקה לכסף.
האמביציה של אביאל לזכות בכסף לא הייתה קטנה מזו של יהודה, אך האחרון פחות חשף אותה ולא התאבד על משימות באמוק מטורף כמו יהודה, שאותי ממש הפחיד כאשר במשימת הרשת הוא דרס, הפיל ופצע אנשים שהיו קשורים אליו, מרוב שהוא "ראה לפניו רק את המיליון". אני מודה שאותי הוא הכניס לא פעם לאי שקט בגלל קוצר רוחו. גם אמש הוא היה כל כך מתוח כאשר ספרו את הטוטמים, שאפשר היה כמעט באופן גרפי לראות את ליבו פועם מתחת לחולצה, ואילו אביאל עמד שם שקט, לא מניד עפעף ומחכה לתוצאות כשהוא מישיר מבט ולא מגלה את אשר על ליבו.
אהבתי את התנהלותו של אביאל לאורך העונה. התנהלות של איש אדמה חזק שלא יודע חוכמות ואומר דוגרי מה הוא חושב, מבלי להכביר ברגשנות יתר או ברבורים מיותרים, כמו רותם למשל, שאצלו "אחד בלב ואחד בפה" היה דפוס התנהגות וקומם עליו את החברים שאמש אף לא טרחו לקום לכבודו כאשר עלה על הבמה.
יחד עם זאת, אני מעדיפה את הגישה הכנה של יהודה ואביאל שלא התביישו להגיד שהם רואים מטרה אחת לנגד עיניהם והיא: הצ'ק הגדול בסוף המשחק, על פני הגישה המתחסדת של מתמודדי ריאליטי למיניהם, שבאים כביכול רק בשביל החוויה (ממש), כאילו הכסף הוא מילת גנאי.
מיטל שהגיעה למקום השני והמכובד, שיחקה באופן הוגן והוכיחה שהיא לא לוזרית חסרת אונים. אמנם מדי פעם "ליבה נשבר" ודמעה זלגה על לחיה, אך לא ברמה היסטרית ולא בכמות דמעות כמו ששפכה הגר, שגרמו לאמזונס לעלות על גדותיו. אפילו במשימות האחרונות ששודרו אתמול בפינאלה הגדול, הגר לא חסכה מאיתנו את ה"אוי, אני לא יכולה" מלווה בהבעה של אייקון בוכה. כאילו, תרגיעי, הכול בסדר אם את לא יכולה לבצע את המשימה וזאת לא בושה להרים ידיים ולוותר, אבל למה מיד ליילל בבכי מעצבן?
לי לוי נבחרה על ידי הקהל להיות האחת שהכי הפתיעה. מצטערת, אבל אותי היא לא הפתיעה, והדיבור המתקתק של עליסה בארץ הפלאות לא הטעה אותי לרגע. בעיניי היא הייתה כבר מתחילת המשחק יריבה רצינית ונבונה שרואה היטיב את כל המהלכים של המתחרים האחרים, אך נזהרת מלהעליב או להעביר ביקורת. חינוך אירופי במיטבו. ואם היו עושים הצבעה מי חביבת הקהל, היתה בתיה זוכה בתואר, אם לשפוט לפי מחיאות הכפיים הסוערות שקבלו את פניה כשעלתה על הבמה ולגמרי הייתה ראויה להם.
למי שלא שם לב, זאת הייתה עונת האוהבים. שני זוגות יצאו מהחוויה הזאת שלובי זרוע לעבר עתיד ורוד ומשותף. שחר ויהודה, מיטל ואביאל שהיום הם ביחד ונראים מאושרים, ואני גמרתי אומר שמעתה ואילך לא אפקפק יותר בקשרים רומנטיים שנוצרים בתוכניות הריאליטי. עובדה שאליאב אוזן ודנית נשואים היום, ועובדה שעומרי וקסניה עדיין אייטם לוהט.
תמה עונה מרתקת, עמוסה בהרפתקאות, שהחלה מהוססת ולא בטוחה בזכותה להתקיים, בעיקר כשנאלצה להתחרות מול "המרוץ למיליון" חביב הקהל, אך סיימה בצלילים דרמטיים, כמעט כמו בחמישית של בטהובן, שהתערבבו עם רעש המסוק המחכה לאסוף את שלושת השורדים. ולא, הוא לא לקח אותם לתל אביב כפי שנתנו לכם להבין, כי מסוקים לא יכולים לנסוע למרחקים כאלה, אבל מה שווים אלפי מיילים במעוף הציפור, לעומת המרחק הנפשי והפיזי שעשו המתמודדים בג'ונגלים של האמזונס.