סוף-סוף פרק חביב, מהנה, והומוריסטי של מאסטר שף, והפעם עם פחות סיפורי חיים עצובים. כמובן שכבודם של הסיפורים במקומם מונח, אך כמו שאמר לי פעם שכן שהיה סופר: אפשר ליצור, גם כאשר באים מרקע שלא היו בו צרות וטרגדיות. הפרק הזה היה בסימן של גברים קשוחים שמתחברים לצד הרך, החם והמפנק שבהם, ואין יותר גברי מזה בעיניי.
כמו אותו איש מוסד בן 71 ששירת את העם והמדינה והוא למוד ניסיון ולא הוצג רק כ"המרגל שחזר מן הכפור", אלא איש העולם הגדול שטעם וחווה מטבחים במקומות שונים ובנוסף לכל הוא גם משורר, אוהב מוזיקה ושר במקהלה וגם איש משפחה עם סטייט אוף מיינד של "כל החיים עוד לפניי". יש משהו מאוד יציב, בטוח, בלי צורך בפוזות או מניירות אצל המתמודדים בגיל השלישי שכבר לא צריכים להוכיח שום דבר - כי הם כבר עשו זאת.
ואז מגיע לאולפן מתמודד נוסף, מהגוורדיה, מלח הארץ, מתמודד צעיר שהוא קצין לוחם ולא תאמינו - עם פטיש לכובעים שאספו חבריו ממסעותיהם בעולם והתלויים לראווה על קיר בחדרו, במקום רובים וחרבות או חיות מפוחלצות, תודה לאל. איש חזק עם נגיעות של עדינות ויד שאוהבת לעטוף בולונז בפלחי חציל דקים שבעיניי נראו כמו פרחים בצלחת. אך השופטים לא אהבו את הטעם והמרקם ואני יכולתי רק להצטער שהוא לא זכה לצ'אנס נוסף.
הנטורופתית שגרמה לי להצדיע לשופטים
לעומת זאת, הדוקטורנט לכימיה פיזיקלית שהכין תבשיל שמתאים יותר לתחרות המנה הגרועה ביותר, קיבל הזדמנות שנייה והכין מנה גרועה אף יותר וצחק כל הדרך אל ההפסד הגדול, תוך שהוא עושה זאת בצעדי צב וסלואו מושן מפואר שהצחיק את השופטים עד דמעות. באף עונה לא היה מתמודד שצחק על עצמו כפי שעשה הגאון הציניקן הזה. הוא שייך לצוות חוקרים המנסים למצוא טריק איך לקצר את זמן בדיקת ה-MRI ולהקל על הפציינט ששוכב מתחת למכונה מפחידה במשך זמן שנראה כמו נצח. מי כמוני, שחוותה פעם את החוויה הלא נעימה והמלחיצה הזאת, מבינה על מה הוא מדבר.
ולעניין בריאותי אחר. כשבתי הייתה קטנה והרופא חשד שאולי היא סובלת מצליאק (חשד שהתברר כלא נכון), הדבר הראשון שעלה במוחי, תוך שאני חווה היסטריה כמעט קטטונית, היה מה יהיה אם היא לא תוכל לאכול יותר סופגניות ולביבות בחנוכה? חברה אז הרגיעה אותי: "מה את דואגת? גם אם יתברר שיש לה צליאק, האמיני לי שעדיף גם לאנשים בריאים שלא סובלים מ"כרסת", לאכול אוכל נטול גלוטן".
ובכן, הולך להיות מעניין במטבח של מאסטר שף, כאשר המתמודדת הנטורופתית הצעירה תבשל לנו במהלך התחרות מאכלים לא שגרתיים עם קמחים מיוחדים של קינואה או סוגים שונים של חיטה מאימא טבע. הפעם דווקא הצדעתי לשופטים שהעדיפו את הסיפור על התבשיל והעניקו סינר למתמודדת שהתשוקה שלה לאוכל אף גדולה יותר, דווקא בגלל היותה צליאקית בעצמה והיא מחפשת לגוון ולהעשיר את עולמה הקולינרי של "קהילת ללא גלוטן".
אוכל נטול גלוטן, שאיתו נפתח השלב הזה של האודישנים, כנראה השפיע גם על האווירה הכללית, שהפעם הייתה נטולת רוע. חשוב לציין שכאשר רושפלד מחליט להיות נחמד, הוא יודע להפעיל את קסמיו בדיוק כפי שהוא מפעיל אותם כאשר הוא רוקח את תבשיליו. שלא לדבר על חוש ההומור המיוחד שלא נס לחו למרות שהוא משיל יותר ויותר קילוגרמים מפרק לפרק - וחס ושלום שלא ייעלם לנו לפתע.