מאסטר שף: אם רושפלד ייזכר כגיבור, זה אומר משהו על ההפקה

חיים כהן הוסיף קיטשיות מפוארת לכל ההתרגשות כאשר כמעט נחנק מדמעות עם הדחתה של סופי מדו קרב הענקים ונזכר בנוסטלגיה מתרפקת על תבשיל השעועית שפעם הכינה, שלעולם הוא לא ישכח. אני בטוחה שאם יבקש יפה, היא תמיד תוכל להכין לו שוב סיר שעועית מהביל מבית סבתא מלבנון.

והזוכה הגדול והמאסטר שף של ישראל הוא טום, הבחור הצעיר שבילדותו גדל על אוכל מסעדות ולא שאב השראה קולינרית מאימו או סבתו שלטענתו לא ידעו לבשל. כנראה שדווקא מתוך התשוקה להשביע את רעבונו ואת החיך אנין הטעם שלו עם מזון מעורר השראה, צמחו הרצון והצורך להשיק יום אחד מטבח מקורי משלו שיהיה גם טעים וגם צעיר, מודרני ופורץ דרך. 
 

לאורך העונה כולה הגיש טום מנות שלא היו בומבסטיות, אך הוא תמיד נתן להן טוויסט קטן שעשה את כל ההבדל בין שף שמבשל על פי מטבח מסורתי כפי שבישלה סופי, לשף בעל חזון משלו שמעז ושובר מוסכמות. במקום להגיש את ריזוטו האורז הידוע והמוכר, הוא לקח סיכון והכין ריזוטו תפוחי אדמה. במקום להגיש תבשיל קארי עם ריחות עזים מהודו הרחוקה, ביד אמיצה הוא בישם את אותו תבשיל קארי עם ניחוחות מהמטבח האשכנזי שלא ידוע בעוצמת תבליניו.

 לא הניצחון חשוב 

מי שהתחרה מולו ראש בראש על התואר הנכסף של מאסטר שף ישראל היה יהונתן, רס"ר המשמעת החייכן הנצחי שכמה מאמרות החוכמה שלו רשמתי לעצמי ודחפתי לאחת המגירות על מנת לשלוף בשעת צורך ולשאוב מהן כוח. יהונתן שסיפר לנו שבילדותו הוא לא היה ילד מאושר כי תמיד זכה לביקורת ש"לא ייצא ממך כלום", הפתיע אותנו אמש ביד שמערבבת בביטחון פרודוקטים פיקנטיים ואקזוטיים לתבשיל מגרה ומעורר את מיצי הפה והקיבה.

האמת היא שכאשר ראיתי אמש את המשפחה החמה והאוהבת שהקיפה אותו, לא כל כך הבנתי למה הוא התכוון בזמנו כאשר אמר שבילדותו היה מוקף בהרבה חוסר אמון ביכולותיו מצד הסובבים אותו, שפגע קשות בביטחונו העצמי. כמובן שהתרגשתי איתו כאשר זכה בכרטיס לדו קרב האחרון וישב שם בוכה מאושר, כשעל ברכיו בנו הקטן והיפהפה, לבוש בחליפה ופפיון קטן וגנב את ההצגה.  
 

הפתעת הערב הייתה שירה שהודחה ראשונה מתוך 4 המתמודדים. סוף סוף הייתה לנו העונה גם מתמודדת שהייתה לה ילדות מאושרת עם שפע כלכלי ופינוקים אינסוף וחוגים וטיפוחים מצד הוריה שלא חסכו ממנה דבר ולא התביישה להודות בזה. ככלות הכול, זה לא פשע לבוא מרקע חברתי נוח ולנסות להוכיח את עצמך גם אם לא חווית חסר מימיך. ואמנם היא הגיעה ברוב כבוד לגמר, אך לא צלחה אותו בגלל עודף חמאה בתבשיל שרקחה שטשטש את טעם רוטב העגבניות, ולמרות הביטחון העצמי (יש יגידו, המופרז) בכישרונה וביופייה.
 

סופי, השפית העירומה שהודחה שנייה יצאה מהמערכה בראש מורם כשבגדיה על גופה וגאה במטבח הלבנוני המסורתי שהביאה עימה לתוכנית ודבקה בו בנאמנות עד הרגע האחרון. זו הייתה יציאה מהתחרות מכובדת ואצילית כאשר בחיוך רחב היא הודתה לשופטים ואמרה את אחת מאותן הקלישאות שתמיד נעים לשמוע ולהיאחז בהן על אף שקשה ליישם אותן בצורת החשיבה שלנו: לא הניצחון חשוב, אלא הדרך אליו.