אין ספק שהפרק השלישי של סאגת האח הגדול היה מוצלח יותר מקודמו. לפחות הפעם כיכבו על המסך יותר משתי דמויות. כשאפילו הביישנים והשקטים קיבלו פוקוס. בתמונה סוריאליסטית משהו, נראתה אורנה מתנדנדת על ערסל בין שמים לארץ, או בין תקרה לרצפה, ובוכה לאחותה שנפטרה לא מזמן עד כמה היא מתגעגעת אליה. זה קרה כי היא הייתה נורא מצוברחת שחצי בית העמיד אותה להדחה.
האח הגדול הוכיח שבמקום ללהק את עצמו לתפקיד הקוסם הגדול, היה מתאים יותר אילו לקח על עצמו את תפקיד המכשפה הרעה מהמערב. תוכנית כמו האח הגדול לא תבחל בשום אמצעים על מנת לסחוט את מקסימום הרגשות מצד המתמודדים, ועובדה שזה עבד וזכינו לשמוע מאורנה את אחד המונולוגים היותר דרמטיים של כל העונות. אולם אורנה המסכנה קיבלה חתיכת בעיטה ישר לבטן הרכה של האגו והעצבות שהשתקפה מפניה הייתה כמעט מוחשית כמו הלבנים השבורות של קירות הבית. בקיצור, שברו לה את הלב כבר על ההתחלה.
רוב הסיכויים שהיא תודח בהדחה הקרובה כי הצופים מעדיפים אותם מצחיקים, קלילים ובלגניסטים ולא נראה לי שהיא תבקר במועדון החתול והכלב בזמן הקרוב, בגלל הדיכאון. עוד פראיירית שנרשמה לתוכנית ותצא ממנה עם דימוי עצמי ברצפה. שזה לא רע לפסיכולוגים, כי גם הם צריכים להתפרנס. מקווה בשבילה שתינצל ונראה שוב פנים מחייכות.
מעיין הצטרפה לרשימת ההדחה וגם בכתה נורא. לפחות הייתה כנה לעומת כמה שקרנים שם. כמו אלה שמעמידים מישהו להדחה ומתחילים במשפט: 'אני ממש אוהבת אותה, אבל אין לי חיבור איתה ולכן אני מעמידה אותה להדחה'. אם יש משהו שגורם לי להתגרד בכל הגוף, הוא המשפט הזה. אין חיבור? אז איך את אוהבת אותה?
בובע מייסעס
אם הייתה מכונה שמזהה שקר, היא הייתה מצפצפת תכופות ב-ביפ מחריש אוזניים. כמו למשל, כשאביחי אמר לדן שהוא נאלץ להעמידו להדחה כי הוא יודע שדן לוקח דברים בקלות. על זה סבתא שלי הייתה אומרת: בובע מייסעס. אביחי ביקש מדן אישור לדבריו ודן אמנם הנהן בראשו, אבל ראו שהתבאס רצח. ביפ ביפ.
אסתר עם הקול של המורה, שנשמעת כאילו היא מטיפה, גם אם תגיד "בוקר טוב", אף היא נמצאת ברשימת ההדחה. לא קל היה לנחש שהשמאלן הרדיקלי שם, שדעותיו מעוררות בי שאט נפש, יעמיד אותה להדחה. הוא פשוט לא סובל אותה, ובעיקר לא את קולה חמור הסבר. ולמרות שהקול הבכייני שלו עדיין צורם באוזניי, אני מציעה לו שאם הוא יודח, כדאי לו לנסות ב-דה וויס. אביב גפן גנוב על קולות כאלה ובטוח יסתובב בשבילו. שלא לדבר ששניהם שייכים לאותו צד במפה הפוליטית המטורפת שלנו. משימת הבאנג'י הייתה גאונית ומתאימה לגמרי לרוח הסיפור של ה"קוסם מארץ עוץ" שבסוף התגלה כאשמאי זקן ושקרן לא קטן.
אתנחתא קומית הייתה כאשר כוכב הודתה שהורים מרוקאים לא שולחים את הילדים שלהם לראות הצגות ולכן היא לא יודעת לעזאזל מי הם דורות'י וטוטו. היא כן יודעת שלערבייה הנוצרייה הטרנסית קוראים "ריטלין". המשפט של הפרק שייך לחיים: "אני קפצתי רק מטר, אבל היה לי אומץ של 100 מטר".