הפרק התחיל טוב, כאשר שרון גל הזכיר את עניין גזר הדין של אזריה, שאני בספק כמה מהדיירים, שציירו לו שלט כמו בכיתה א', בכלל מעורים בפרטי הפרשה. זה המשיך ונהיה פחות ופחות מעניין כאשר האח הגדול החליט לזרוק את השלט לפח והעדיף להתמקד בנושא הכי "חם" לדעתו של השבוע: עוד אחת מאותן משימות שיכולות לשמש כגלולת שינה לאנשים עם בעיות הירדמות.



אף פעם לא הבנתי למה צריך לתאר בפרטי פרטים כל משימה כאילו מדובר במבצע לנטרול המנהרות בעזה. מה אכפת לי היכן נמצאים השירותים של הכלא, או מה הם אוכלים, ומי אמר מה ולמה, בעיקר כשמדובר באסירים אנמיים חסרי חיים שמשחקים אותה מאוהבים, והצליל היחידי שבוקע מעבר לסורגים זה קול צחוקה ההיסטרי של שני. רמת הקיטשיות של עונת הזוגות כל כך דביקה, שבא להכניס אצבע לגרון ופשוט להקיא את כל המתוק והדביק הזה. מלבד אולי אינדל שבאמת נראה שהוא ברקיע השביעי ומאוהב כמו ילד מתלהב. 



בעצם איזה מס ערך מוסף הביאו איתם הדיירים של העונה הזו, מלבד הצורך לביים רומן שגם אם הוא לא מזויף, הוא כל כך משעמם וצפוי. אם לפחות זאת הייתה באמת עונה שהיא בסימן הומאז' נפלא וגרנדיוזי לאהבה. אם לפחות מישהו שם היה כותב איזושהי פואמה פומפוזית למושא אהבתו כמו שדוד כתב ליהונתן. במקום זה אנחנו מקבלים ביטויי קנאה שהם אפילו לא אותנטיים.

ברקיע השביעי. אנדל ומעין. צילום מסך
ברקיע השביעי. אנדל ומעין. צילום מסך


מעיין, שאולי מודאגת שאביחי וג'ודי הסוהרים יספיקו לעשות ילד ליד המוניטור, ועוד בנוכחות אנסטסיה וחמימו ההיפראקטיבי, נורא מתייסרת וכולם מנחמים אותה, אבל בינתיים מתפלק לה מין חיוך בקצה השפתיים כמו ילדים שמופיעים בהצגת בי"ס ומתחילים לצחוק באמצע. שלא לדבר על שני, שתוך פחות מכמה שניות, היא כבר מאוהבת בעומר ויש שם סמוצ'ים וקוצ'ים מתחת לשמיכה ומעליה. 

 עוד לא הייתה אימא כזאת בשום עונה 

אז כשמגיע כבר מישהו כמו שרון גל עם אג'נדה שונה שהייתה יכולה להעלות נושא אחר על סדר היום, הוא די הולך לאיבוד בתוך כל הקשקשת הילדותית בניצוחה של אורנה הגננת (להתנהג יפה ילדים, תגידו תודה לאח גדול, תעשו שלום יפה, בואו נכתוב שלט ונצייר לב גדול לאלאור, לא להגיד מילים גסות, מותר למשש אחד לשני את הרגליים אבל רק מתחת לשולחן) ותהיות של אביחי לגבי הקשר שלו עם מעיין שכנראה יימשכו עד סוף העונה. תנו כבר לבחור פרח, שיקטוף את עלי הכותרת שלו ויבדוק אחת ולתמיד "אוהבת, לא אוהבת" ואז יידע היכן הוא עומד ונגמר הסיפור. כמה אפשר לדוש בנושא הזה? בכלל כל קטע הזוגות, לא ממש ברור לי. באתם לנצח או באתם למצוא שידוך? או שבעצם באתם למצוא שידוך בשביל לנצח!
 
בקטע ''סוחט'' הדמעות של ביקור המשפחות שבו הדיירים שמעו עד כמה הם נערצים על ידי כל המדינה, כאילו זה עתה חזרו ממשימת ריגול בארץ אויב, זה כבר היה למעלה מכוחותיי, והתחלתי לדפדף עם השלט על רשימת הסרטים של הVOD כשמדי פעם אני חוזרת לאח, בתקווה שיקרה שם כבר משהו ששווה צפייה. 
 
למזלי לא החמצתי את הביקור של אימא של אביחי. היא לא שפכה דמעות בלי סוף כאילו העולם הגיע לקיצו וצריך להיפרד מאנשים אהובים. שנית, היא לא הרעיפה על בנה מחמאות מוגזמות, וצמצמה את מספר המעריצים שלו, ממדינה שלמה שיושבת רתוקה כולה למקלטי הטלוויזיה כולל הדרוזים בצפון והבדואים בדרום שצופים אך ורק באח הגדול כאילו אין טלוויזיה בכבלים עם מיטב סרטי האוסקר, לבני המשפחה והחברים בלבד. בנוסף, היא גנבה את כל ההצגה של העונה כולה בשתי מילים בלבד: "שמשון ודלילה", כשהיא רומזת על הקשר בין בנה ומעיין. עוד לא הייתה אימא כזאת באיזשהו ביקור משפחות בשום עונה שהייתה יותר ישירה וגלויה, וידעה להכות בבטן הרכה ודווקא ממקום של אהבה ודאגה.