עבור השחקנית גאלה קוגן, הומור זה לא רק קריירה. זאת אשכרה דרך חיים. בימים אלו עלתה בערוץ ניקלודיאון לצופי yes הסדרה הקומית "בית הכלבים", שבה היא משתתפת, לצד אבי גרייניק ועידן אלתרמן. זאת אחרי אי אלו תפקידם קומיים המתנוססים ברזומה שלה, ביניהם "אנחנו על המפה" ותפקיד מרכזי בסדרה "בלתי הפיך", לצד עדי אשכנזי.



"הנטייה הטבעית של החיים שלנו, כוח הגרביטציה, היא להוריד אותנו למטה, לדרמטי והכבד. הרי בחיים לא חסרים כובד וצרות", היא אומרת. "אני מעדיפה כל אפשרות שתגרום לי להתרומם מעל זה ולשמוח. לכן נוח לי כל כך בהומור. זה לא שהדרמה לא מושכת אותי. היא גם. אבל אין דבר שמאחד בני אדם יותר מהומור. צחוק תמיד מאחד בין כל הקצוות. כולם אוהבים לצחוק ולהשתחרר. זה מפעיל משהו בריא".



ואכן, קוגן מיישמת את המשנה הזאת הלכה למעשה: "אני משתדלת כמה שיותר להסתכל על הדברים בהומור. לא מתוך מקום של להסתלבט עליהם, אלא מהבנה שהגבול בין טרגדיה לקומדיה הוא מאוד דק. איפה שאפשר להכניס הומור וצחוק וקלילות לחיים, אעשה זאת".



היא בת 32, אמא לשניים. הקריירה שלה התחילה כשזכתה בתואר "נערת החוף" ב־2003. משם קטפה שלל פרסומות, בין היתר הפכה לאייקון בזכות "רותי מהדיוטי". ארבע שנים אחרי הצטרפה לטלנובלה "בובות", שם התגלו כישורי המשחק שלה, והיא הפגינה אותם בטלנובלות ובסדרות נוספות.



מעבר למשחק, קוגן מעבירה סדנה שפיתחה, הנקראת "דברי אלייך יפה". "הדגש הוא על האחריות שיש לנו לנהל שיח נכון עם עצמנו, מתוכו נוכל לנהל שיח נכון עם הסביבה שלנו", היא אומרת. "אני אומנם משחקת כבר מגיל 17, פחות או יותר, אבל למעלה מעשר שנים למדתי העצמה נשית, חסידות, קבלה וטכניקות אנרגטיות לריפוי, דרכן פיתחתי את הסדנה".



איך מסתדרת לך העצמה נשית עם הדת שאומרת: "ברוך שלא עשני אישה"?
"פועל יוצא של המשפט הזה הוא 'ברוך שעשני כרצונו'. כשמבינים מה עומד מאחורי המשפט הזה, מבינים שהאישה היא למעשה מעל הגבר, ולא מתוך מקום של תחרות. בתוך הנפש של כל אחד מאיתנו יש גם גבר וגם אישה, אבל המקום הנקבי בתוכנו הוא היצירה השלמה יותר. המתוקנת יותר. האישה לא צריכה לעשות דברים שגבר צריך לעשות, כי היא נולדה שלמה יותר. יש לה אפשרות להבין דברים מבחינה רגשית יותר מאשר לגברים. היא עוברת לידה. היא אינסופית. אני לא מזלזלת בגברים, אבל אין ספק שלנשים יש יותר כוח. למדתי שברגע שאתה מסתכל על משהו לא מתוך מקום שרוצה לקטול אותו, אתה מבין את המשמעות האמיתית שלו. כמו במקרה של הדרת נשים והדת. ברגע שלמדתי את הנושא, הבנתי כמה עוצמה יש בזה. האישה היא העיקר של הבית. היא מחזיקה ומפעילה את הכל. למדתי שלכל אחד יש תפקיד משלו, ואין בזה בכלל עניין של התנשאות או התעלות. כל אחד עושה את הדבר שהוא צריך לעשות, ובאהבה".



כבר עשר שנים שקוגן נמצאת בתהליך של לימודי דת, אבל סממנים חיצונים מובהקים עדיין אין עליה. "אני משתדלת לכבד את עצמי וללכת בצניעות", היא מעידה. "החזות החיצונית מאוד מטעה, והנטייה של האנשים היא לשפוט על פיה ולהכניס את כולם למסגרות".



איך את משלבת עבודה רוחנית עם עולם המשחק?
"זה לא פשוט, ויש סיטואציות שמחייבות אותי להיות בכל רגע ורגע בעבודה פנימית מתמדת. לפעמים אני נופלת, מתבאסת ומתרסקת, אבל אני לומדת איך לקום ולהתחיל מחדש. העניין הוא שזה לא רק בתחום שלי, אלא בעולם בכלל. בשנייה אתה יכול להתרסק, והעניין הוא לאמן את השריר. למדתי משפט שאומר: 'אתה לא יכול לשלוט על הגלים, אבל אתה יכול ללמוד איך לגלוש'. וזו מהות העניין מבחינתי: איך לגלוש על כל מה שקורה סביבנו. אני אדם מאוד קומי, שמתעסק המון ברוחניות. והעולם שלנו הוא כזה, מאוד מצחיק וכל כך מוזר. ואז זה או לצחוק או לחדול, כי מה שקורה סביבנו יכול להכניס אותנו לעצבות גדולה. לא בכדי נאמר שמצווה להיות בשמחה". 



"בית הכלבים", א'-ה' 15:15, ערוץ ניקלודיאון, אפיק 91 ב־yes