כאשר אתה משתמש באותו טריק בפעם השנייה, הוא מאבד את אפקט ההפתעה. כאשר מנגיסטו בכוונה הפסיד במשימה בפרק הקודם, חשבתי שבאמת הגיע הזמן למהלך מתוחכם יותר ממה שראינו בעונות קודמות, ושהנה, מנגיסטו סיפק לנו אותו. כאשר בר מציעה שמעיין תעשה את אותו מהלך ובכוונה תפסיד במשימה, אין פה חידוש או מהלך חדש ומתוחכם יותר.



מה עוד שמתחיל להתעורר בנו החשד שבימאי התוכנית התערב, והוא זה ששתל את המהלך בראשם של השחקנים, והם זרמו איתו. אי לכך, הוא נחשב הגאון התורן ולא הם, שבעונה זו מנסים בכל כוחם להיחשב אשפי האסטרטגיה וגאוני הדור, ומאמינים שכל סטרט-אפ מצליח רק מחכה לקבלם בזרועות פתוחות ברגע שינחתו בארץ.  



בכל מקרה, יש שינוי בגישה של השחקנים, בניגוד לעונות קודמות. אסטרטגיה כבר לא נחשבת מילה גסה וכל מהלך שמפיל את היריב, מוערך כצעד נועז אפילו על ידי אותו יריב (מלבד מנגיסטו שכינה את אמיר "טיפש" אבל שכח שמי שנפל בפח של אמיר, זה הוא בעצמו). השינוי הזה מבורך, כי במשחק כמו "הישרדות" צריך להיות קומבינטור, תחמן ומניפולטור וכל מאמץ אחר להפגין אחווה וסולידריות כלפי האחר, כבר לא עובד על אף אחד, כי הדינמיקה משתנה מרגע לרגע ואוהבים מושבעים יהפכו ליריבים מושבעים כאשר ייאלצו להילחם ראש בראש על הכתר. דוד ויהונתן, הלוא הם מנגיסטו ואלון, יכולים להתחבק ולהתנשק עד כלות כל הקיצים, אבל ברגע האמת, כאשר יילחמו על מקומם, למישהו יש בכלל ספק שהם לא יראו אחד את השני בעיניים?

לא בטוח ששפילברג היה יוצא מעורו 

אז מספיק עם ההצגות והצביעות. ברגע ה"מאני טיים", ההכרזה האצילית "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם" מאבדת ממשמעותה. יש רק אחד בשביל אחד וזה הוא עצמו, וכאשר טניטה מכריזה שהיא מתכוונת לנצח במשימה בשביל מנגיסטו, אנו מושכים את העין כלפי מטה, כאילו אומרים: ספרי לסבתא. גם ענבר הייתה אמורה להגיד למעיין "סחתיין" על שהצליחה להערים על כולם ולהישאר במשחק.

במקום זה, היא חיכתה למעיין ושגיא שיגמרו להתנשק, תוך כדי שהיא פורשת ידיה לשמיים כמו הכוהנת הגדולה של שבט זולו, כשהיא ממלמלת לעצמה "בת של, בת של, בת של", ואז לוקחת נשימה ארוכה וממשיכה את מלמולי הכישוף "בן של, בן של, בן של" (ומה בכלל אשמה האימא בכל הסיפור הזה?), ואז הטיחה במעיין שהיא שקרנית כי היא הבטיחה שתדיח את עצמה ובסוף נשארה במשחק. במילים אחרות: את הבטחת שתעופי לנו מהעיניים, אז למה לא קיימת? 
 
בעידן ה"פייק ניוז", אין יותר פייק מלהעמיד פנים שאת כולך נתינה, אהבה ואמונה, ובמקום לברך את מעיין שהצליחה לשרוד את ההדחה, ענבר תוקפת  אותה שהיא לא הקריבה עצמה למען העם והמדינה. הלו? אנחנו ב"הישרדות" או ב"יום המעשים הטובים"? 
 
מעיין שוב הפגינה כשרון משחק ושוב הערימה על כולם שהיא עשתה מאמצים נואשים להצליח במשימת החסינות בשביל הקבוצה כולה, אך הריב שהיא ויוסי ביימו במהלך המשימה, היה יותר ברמה של מופע ילדים שמתאפקים לא לצחוק באמצע ההצגה, ולא בטוח ששפילברג היה יוצא מעורו מרוב התלהבות.
בסופו של יום, ככל שירבו המניפולציות והמזימות במשחק, יהיה מעניין, אף יותר מאכילת עיניים של עז או קרביים של סוס ים.