סופרמן, באטמן, קפטן אמריקה, הג'וקר, איירון מן, אפילו וונדר־וומן, שברבות הימים תהיה גל גדות "שלנו", לא נולדו משומקום. אמריקה האמיתית, מסביר הסרט "ההיסטוריה של גיבורי־העל", נזקקה להם, והם הגיעו בדיוק בזמן.
הגיבור הלאומי הראשון היה סופרמן. "הוריו" היו שני אמנים יהודים מקליבלנד, אוהיו. אמריקה הייתה שרויה במשבר כלכלי כבד. שכבה דקיקה של עשירים התעשרה עוד יותר, ושאר האנשים הגיעו גם עד רעב. בעלי בתים מרושעים השליכו לרחובות דיירים שלא עמדו בתשלומי שכר דירה. סופרמן טוב הלב נחלץ לעזרת אמריקאים מסכנים והיה לגיבור כלל אמריקאי.
באטמן כבר היה צורך עסקי. צבעו של סופרמן קצת דהה. המשבר הוליד פשע. היה צורך בלוחם עירוני חדש, שפועל לא לגמרי לפי החוקים, כדי לנצח את הרעים. אחר כך פרצה מלחמת העולם השנייה, ושני יהודים - איך לא - יצרו את קפטן אמריקה, בחברה ששמה עתיד להשתנות כעבור שנים למארוול. והשאר יסופר בתולדות אמריקה.
הרהור קטן שהותיר אותי חסר תשובה היה מדוע, בניגוד לארצות הברית, לא פרץ הקומיקס הישראלי - על אף איכותו - לתודעה הציבורית. היו לנו גיבורים: הייתי מחפש אותם מדי שבוע בשער האחורי של "דבר לילדים" ו"הארץ שלנו". בתחילה הם גויסו לטובת האתוס הציוני, אחר כך באו בתרגומים מעבר לים, והיו וישנם אנגלמאיר וירמי פינקוס ורותו מודן בספרים לקהל מבוגר, ויסלחו לי כל אלה ששמם לא מצוין כאן.
אבל לאחד אני לא חדל להתגעגע בכל פעם שנופלת לידי חוברת קומיקס: לדודו גבע. אח יא דודו, יא דודו, גיבור־על שכמוך. אפילו הברווז בוכה בלעדיך. אפילו יוסף מהעירייה.
"ההיסטוריה של גיבורי־העל", ערוץ ההיסטוריה, יום שישי, 7.7