"שיחת בנות" היא סדרה שעוסקת בנשים שנולדו כגברים ועברו באופן חלקי או מלא שינוי מין. הסדרה של הבמאי אורי סלעי מדויקת בפשטותה: מצולמת במצלמה אחת, צופה ומאזינה לשיחות הנשים, לא מראיינת, לא מתערבת, מניחה לנשים יוצאות הדופן להיות הן עצמן, זבוב אינטליגנטי על הקיר.
הנה עוד פרט פרטי משלי על "שיחת בנות": היא לא מעניינת אותי. לא בראש שלי. נמאס לי. נמאס לי מהעיסוק הכפייתי הבלתי פוסק בקהילת הלהט"ב. אין לי כמובן דבר נגד קהילת הלהט"ב ו/או כל קהילה אחרת. זכותו המלאה של כל אדם לממש את אושרו בדרך הרצויה לו, כל עוד כמובן אינו פוגע באדם אחר. אבל כשמדובר בלהט"ב, הם זוכים לזכויות יתר תקשורתיות.
יש לי חיבה ישנה לעיתונות מקומית - היא מעניינת ורלוונטית הרבה יותר מעלילות נתניהו, אבל כשאני נתקל בכותרת על ויכוחים בלוד בין קהילת הלהט"ב המקומית לגרעינים התורניים בעיר בשאלת קיום מצעד, אני מדלג במהירות לכתבה הבאה, ומקווה שזו לא תעסוק בדיוני בג"ץ בדבר אישור מצעד הגאווה בבאר שבע או בחיפה.
רבים ברחבי העולם הבלתי מתוקן הזה באו בשעריו כשלא הכל בחייהם עובד כמו שעון שווייצרי. יש אוטיסטים, יש חולי סרטן וסתם חייבי משכנתאות שירדו מנכסיהם והושלכו לרחוב. וגם חולי ניוון שרירים שמנהלים מאבק איתנים מרתק ונוגע ללב במחלה ואינם זוכים לסדרה בת שלושה פרקים בבימויו של אורי סלעי.
"שיחת בנות", הוט 8, 19־18־17 ביולי