קרה לכם שישבתם בסרט קולנוע משעמם, שנמשך כמו מסטיק והתלבטתם אם לקום ולעזוב באמצע, או להישאר ולסבול רק בשביל לראות את הסוף? כך הרגשתי אתמול בפרק ההדחה. אם חשבתי שהפרק הקודם היה אחד הפרקים היותר משעממים של העונה, אמש נרשם שיא גינס במצב השעמום.
כל כך משעמם שרציתי לצעוק. כמויות הברברת שנשפכו אמש לתוך חופי הזהב של האוקיינוס השקט, היו כמו צונאמי, שמאיים להטביע את האי על כל יצוריו ולגזור עליו שממון נצחי.
ולו לפחות היה שיח מרתק, מפתיע ומאתגר, אך במקומו קיבלנו מנה הגונה של המובן מאליו והצפוי מראש, ואוי - כמה אהבה מתקתקה הורעפה על בר-בור, הילדה שלכולם לא נעים להדיח אותה כי היא כל כך שברירית ופגיעה.
בר הודחה למרות כל ביטויי החיבה שכוונו אליה, ואני באותו רגע חשבתי שהמושג צביעות מעולם לא חשף יותר את פרצופו האמיתי וקיבל גושפנקא סופית לקיומו, כמו בהדחה הזאת.
ורד: אני נורא אוהבת את בר אבל אסטרטגית אין לי ברירה אלא להדיח אותה
נתי: גם אני נורא אוהב אותה, אבל היא חברה של יוסי אז...
מיכל: גם אני נורא אוהבת אותה, היא כמו הילד שלי
בר: גם אני נורא אוהבת אתכם, אבל אני גם נורא אוהבת את שגיא ומעיין
ורד מתעקשת: את מי יותר?
בר: את שגיא ומעיין, כי הם משפחה
ורד נעלבת: מה, אנחנו לא משפחה?
בר: ברור, גם אתם
גיא: עכשיו אני לגמרי מבולבל
בר זומר, במונולוג ארוך ומתיש על חשיבותה של נאמנות לברית, כאילו היתה נציגה של הוועד הפועל של ההסתדרות, הנואמת בפני ילדי בית ספר, ועוד מעט ילדה קטנה עם תלתלים בלונדיניים תגיש לה זר פרחים.
בר האהובה הודחה, ואני חשבתי שאין הדחה מעצבנת ומתסכלת יותר מזו שהיא חוותה. עדיף להיות מודח כי שנאו אותך, לפחות אתה יודע שהייתה לזה סיבה.
אני לא בטוחה שמיכל הייתה ממשיכה לאהוב את בר כמו את הילד שלה, אילו שמעה מה שאמרה בר, הילדה העדינה והשברירית, אחרי שהצטרפה למודחים באי המתים: "מיכל בגדה בי כי היא הדיחה אותי ואני עכשיו אדאג שכולם יידעו מי היא". צפו לנקמה, למרות שמיכל, על אף אהבתה הגדולה לבר, מעולם לא הבטיחה לה גן של שושנים.
אווירת האהבה הכללית לא פסחה גם על אי המתים והאידיליה ששוררת בסוכת המודחים היא לא פחות מחזון אחרית הימים שבהם גר זאב עם כבש. מי שהיו פעם אויבים מושבעים, הפכו ליחידה לוחמת שהצרות המשותפות ואכזבת ההדחה גיבשו אותם וחיזקו את חברותם, ואלון, שיוסי דאג להדחתו, נשכח מלב כול ומלב מנגיסטו שבזמנו נשבע לנקום את הדחתו.
החברות החדשה עד כדי כך משגשגת, שיוסי מבטיח לתת לענבר את פסל החסינות במידה ותזדקק לו בעתיד. הוא רק שכח שבפרק קודם הוא נתן את אותה הבטחה גם למנגיסטו. ואיך הוא ירצה את בני בריתו האחרים שהשאיר מאחור? בפרק הבא: הגרלה על הפרק, והפרס: פסל החסינות של יוסי.