סרטן, ניסיון התאבדות, השתלת לב, גרורות, לידות וכמה פציעות קשות: "המתמחים" של "קשת" עשויה מחומרים שקשה להישאר אדישים אליהם. טלטלות של חיים ומוות, במיוחד בז'אנר הלא מתוסרט, הן אנטי-ציניקון יעיל במיוחד. קל לצקצק מול דנה זרמון ואיבר המין של השור שעלו אתמול ב"זוג מנצח VIP" בערוץ המקביל, הרבה יותר קשה לעשות את זה מול אריאלה בן חמו, חולת סרטן ואמא לילדים, שבמהלך ניתוח בבטנה מתגלות להן עוד ועוד גרורות סרטניות, ומשפחתה שצריכה לקבל את הידיעה, וכל זה מול המצלמות.

אך קושי החומרים עצמם, אין בו כמובן בכדי להעיד על איכותה של תכנית טלוויזיה, וכמו שריאליטי טראש יכול להיות טוב או רע, כך גם דוקו-סרטן, והשאלה שנשאלת היא באיזה כלים אפשר בכלל לגשת ולבחון סיפורים כל כך קשים. בבית החולים, ללא ספק, קל לרגש - אבל איכותה נבחנת שאלה אם היא מצליחה להעלות שאלות מורכבות יותר, ולא ליפול לפורנו רגשי של דמעות ואיברים כרותים.



מה אנחנו מתאמצים? הלוא היא רצתה למות
 הפרק הראשון בעונה השניה של "המתמחים" נפתח בהתאבדות, או ניסיון התאבדות. אשה קופצת מהקומה הרביעית, מתרסקת על הרצפה, ומובלת אל בית החולים עם דימום קשה בבטנה, וגיבורי "המתמחים", כשמם, מתמחים בבית החולים תל השומר, צריכים לטפל בה. הרופא הבכיר מציג את השאלה הראשונה של הפרק "זה אינטואיטיבי: מה אנחנו מתאמצים? הלוא היא רצתה למות. מי שקופץ מקומה חמישית, מי שיורה בעצמו, באמת באמת רוצה למות, הוא לא רוצה להזהיר את אף אחד, הוא רוצה לגמור את החיים שלו. הוא לא רוצה שיצילו אותו, אין ספק".

אז למה אם כן, אתה בוחר לפעול כנגד רצונו, ומחזיר אותו אל החיים בהם הוא באופן מובהק לא היה מעוניין, ויותר מכך, האם בכלל יש לך זכות, לתפור את גופו של מי שלא רוצה בכך? "אבל מעולם לא בא אליי, פצוע אחד אפילו, ממאות אנשים, שבא ואמר לי בסוף 'למה הצלת אותי?'" עונה ד"ר יורם קליין על שאלה של עצמו.



גם חן שפטר, מתמחה בכירורגית כלי דם, הגיבור הראשון של העונה, חווה דיכאון, ויכול להבין את זו שקפצה מהקומה הרביעית. אשה בודדה שמשפחתה אפילו לא הגיעה לבית החולים אחרי שניסתה להתאבד, בה מטפל רופא עם עבר דכאוני, שמצליח לצאת ממנו בזכות העבודה, והמשפחה שלו – התמונה הטלוויזיונית ש"המתמחים" יוצרת, היא בהחלט מורכבת ומעוררת מחשבה.

יש גם חתיכים
 גם אילון רם, מתמחה בן 33 בכירורגית לב, הכוכב המסתמן של העונה (שהוא במקרה גם בן זוגה של הטניסאית שחר פאר) וסוג של חתיך תורן, שואל את עצמו שאלות לא קלות. הוא נמצא בבית החולים שעות רבות, במשמרת אחת שלו, כך הוא מעיד, הוא מספיק לראות את אותן אחיות, באות והולכות ל-3 משמרות שונות, אבל הוא לא נח לרגע.



הידיים של אילון רועדות, אולי בגלל המשמרת שנמשכת ונמשכת, והתפקוד על קפאין, אולי בגלל הצעקות שהוא חוטף מהכירורג הבכיר, כשהידיים שלו, תרתי משמע, על הלב של פציינט. "בניתוחים ארוכים, כשאתה שעות ער, שעות בחדר ניתוח, יש את המאבק בין הגוף לראש", הוא אומר, ופותח שאלות על הרוח מול החומר, כמה אפשר לעבוד? עד כמה זה טוב לחולים? ומאיזה סיבה אתה עושה זה?

אם אין לי ילדים, האם אקבל טיפול פחות טוב?
 "המתמחים" אכן בוחנת שאלות קשות, שאנחנו מעדיפים להדחיק - מה משפיע על שיקול דעתו של רופא? "אם לילדים, זה תמיד יותר מרגש, זה יותר מניע. האם זה משפיע על החלטות? אני מניח שכן", אומר הכירורג שמטפל באריאלה, וחושף את האנושיות של ה'מלאכים' בחלוקים הלבנים, ומיד עולה בך השאלה, 'ואם אין לי ילדים קטנים, האם אקבל טיפול פחות טוב'?



אומנם המדיום והצורך לספק התרחשות ואקשן (ויש לא מעט מהם), לפעמים משאיר את השאלות האלו פתוחות, ולא יורד באמת לעומקם של דברים: 5 דקות לטיפול במניעים אובדניים, 7 דקות לטיפול דילמות של סרטן. אבל סדרת הדוקו של קשת, בוודאי מספקת תמונה יותר מורכבת מאחותה לז'אנר "בייבי בום", ונותנת טעימה, לא תמיד נעימה, לעולם שאנחנו מעדיפים לא לחשוב עליו.