אם לשפוט לפי תגובות הבנקים, הכל בסדר. הם מסייעים, סוגרים קווי אשראי רק כשהגיעו מים עד נפש, לא מפלים לקוחות קטנים לעומת לקוחות ענק (תספורות? מה פתאום?). באמת שהכל בסדר. גם העובדה שצד אחד לא ישן בלילה לעומת הצד השני שגורף מיליארדים לא משנה את דעתם של הבנקים שהכל סבבה. לא ראיתי/שמעתי/קראתי בתגובות אפילו בנק אחד שאומר: אתם יודעים מה? אנחנו כל כך עשירים, אנחנו מרוויחים כזה פיצוץ של כסף, אז באמת אולי כדאי שנסדיר מנגנון שיסייע ללקוחות בקשיים. לא נחלק מתנות, אבל נחפש דרכים ביחד.
800 עסקים קטנים, לא פחות, נסגרים בישראל מדי שבוע. מה שאומר בערך 40 אלף בשנה. מה שאומר שאם משפחה ממוצעת היא בת ארבע נפשות, 160 אלף איש לא ישנים הלילה. לפחות לא שינה מתוקה.
נכונה הטענה שבנקים הם עסק ומלכתחילה הם קיימים כדי להרבות רווח לבעליהם ולא כדי לשמש בייביסיטר כלכלי–לאומי לאנשי עסקים כושלים. אבל באיזו נקודה לטעמכם רצון להרוויח הופך לדורסנות עיוורת? מתי אפשר לכנות את השאיפה להרבות ממון כחזירות?
וכשהמדינה עומדת מנגד ולא נוקפת אצבע בסיוע כלכלי ובתוכניות עסקיות, 800 עסקים קטנים שהשבוע עדיין תראו אותם בפעולה לא יהיו עמנו בשבוע הבא.
"זמן אמת" ציינה השבוע עוד ערב מוצלח, כשהציגה דרך נוספת שבה מדינת ישראל מתעללת באזרחיה. חבל שלא צוין בתוכנית כיצד בארצות הברית ובאירופה לא גובים מסים מעסקים חדשים מתוך רצון לסייע ולעודד יזמות. הצחקתם את מדינת ישראל. הטייח והחשמלאי עוד לא סיימו את העבודה וכבר מחכים בתיבה פנקסי המקדמות למע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי.
מה שחסר ל"זמן אמת" הוא רביב דרוקר שלה, אילנה דיין שלה, שימתגו את התוכנית וידחפו אותה לחזית ז'אנר התחקירים. לנו, הצופים, ארנק המזומנים של כמה גופים בארץ הזו יעשה רק טוב.