"אחרייך" לוקח את הדו־קיום לביקור טעון בבית הקברות

לכל מי שאין לו כוונה לקרוא יותר משלושה משפטים - כפי שמקובל בימים האלה, ובכלל בימי שלהי דקייטא - יצוין כבר עתה ש"אחרייך" הוא אחלה סרט ומומלץ לא להחמיץ אותו. הוא מתאר משפחה בדואית ישראלית לא סתם חריגה אלא אולטרה חריגה. וגם, סורפרייז סורפרייז, התלכלכות מוסדית ישראלית מוכרת עד זרא.

הנה תקציר העלילה: לפני 20 שנה, באישון לילה, אספו הוריה של הבמאית רנא אבו פריחה את חמשת ילדיהם מביתם ביישוב הבדואי תל שבע, ועזבו/הסתלקו/ברחו ליישוב היהודי עומר, המרוחק אומנם רק קילומטרים בודדים, אבל למעשה מתקיים בפלנטה אחרת מבחינת פיתוח, חינוך, תקציבים וכו'.

בשנים שעברו מאז זנחו בני המשפחה את תרבותם הקודמת כמעט לגמרי. הילדים התחנכו במערכת החינוך המקומית בעומר. חבריהם היו יהודים. הם חגגו את החגים היהודיים. שפת הדיבור בבית הייתה עברית. הערבית אומנם נלמדה, אבל נזנחה כמעט לגמרי. המסורת הבדואית במשפחת אבו פריחה נדחקה אחורה, הישראליות היהודית תפסה את מקומה.

עד שלפני כעשר שנים חלתה האם רודינה בסרטן. היא נאבקה במחלה, אבל בתקופת צילום הסרט ברור כי היא מפסידה במערכה וזמנה קצוב. חיפוש חלקת הקבורה מסתבך לאחר שביישוב עומר לא מוכנים לקבור אותה, מכיוון שהיא אינה יהודייה. העובדה שהתגוררה ביישוב באופן חוקי במשך 20 שנה, שילמה מסים כהלכה, אינה עומדת לזכותה. גם החוק והבג"צים שנפסקו לאורך השנים, הקובעים כי כל בית קברות חייב להקצות אזור קבורה למי שאינם יהודים, לא משכנעים את המועצה המקומית לאפשר את קבורתה של רודינה אבו פריחה במקום מגוריה.

די להקשיב להתדיינות שמנהלת רנא עם המועצה המקומית כדי להצטמרר מדלות ומשטחיות הטיעונים ומהגזענות הלא מובלעת כלל בהחלטת מועצת עומר: "תארי לעצמך שהייתי צריך לעשות חלקה לדתיים, לנוצרים קתולים, לנוצרים פרוטסטנטים. אי אפשר לכל העדות".

נכון. אי אפשר. בסוף הציבור ידרוש חלקות נפרדות גם לחכמים ולטיפשים. למרושעים ולצרי עין. לטבעונים ולמפוטמים קשי לב. אז נעשה ליהודים וזהו. ואם אתה ערבי? תוודא, בבקשה, לפני שאתה הולך לעולמך בבית החולים שאין לך חובות ארנונה.

עכשיו נאלצת המשפחה לכתת רגליה ברחבי הארץ כדי למצוא מקום קבורה לאם, שעוד בחייה דרשה לא להיקבר בתל שבע. הוויכוח על בחירת בית הקברות בין בני המשפחה, באדיבות המועצה המקומית עומר, מעורר ויכוח רדום, עמוק יותר: האם עשתה המשפחה מעשה נכון לפני 20 שנה כשנטשה את התרבות הבדואית והתקרבה לזו היהודית?

יהודים ימצאו בסרט המשובח הזה, העשוי בעדינות ובאופן לא מתלהם בידיה של במאית צעירה ומוכשרת, את מה שידעו ממילא לפני כן: הגזענות עוברת לאורך כל שדרות הממסד הישראלי. וערבים, גם אם השתדלו בכל כוחם למחוק את זהותם הישנה ולהצטרף לישראל המודרנית בתקווה לחיים טובים, יהיה מי שיזכיר להם מאיפה באו ולמי הם שייכים.