לא צריך להעמיד פנים או להיתמם: "הפטריוטים" מקפידה על המנדט שניתן לערוץ בכלל - לשמש כערוץ מורשת שיבטא את כלל הזרמים ביהדות הדתית - כמו שסבתא שלי הפולנייה הייתה מכינה לנו חריימה לארוחת ערב שבת. מה שלא משנה את העובדה ש"הפטריוטים" היא תוכנית משעשעת. מכונסים להם ארבעה–חמישה חברים שנונים, לא מלאים בחשיבות עצמית, דנים בענייני דיומא בפורמט שמזכיר את המבנה והרעש של "יציע העיתונות" - בעצם תרבותיים ומנומסים יותר מאנשי "יציע העיתונות" - וזה עובד.
אז רוח התוכנית ימנית במוצהר. אז מה. גם אם מנקודת המבט של הצופה הם בצד השני של כדור הארץ מבחינה פוליטית, וגם אם לעתים נאמרים שם דברים שגורמים לאיש שמאל להחוויר, צוות "הפטריוטים" לא עובר על חוקי המשחק. זו דמוקרטיה, זה מותר, ואפשר גם ליהנות מטיעון או מבדיחה שמשמיע למשל איתמר בן־גביר.
אגב, הבדיחות של בן־גביר מצוינות. הוא וחבר הפאנל ארי שמאי מנגנים מצוין ביחד ויכולים לשמש כחומר גלם גם לתוכניות אחרות. עם האגרסיביות של אראל סג"ל אני מסתדר פחות. אחרי הרבה שנים של מאבק, סג"ל כובש מקום נכבד בתקשורת ופוגם בעצמו, לטעמי, בכוחניות מיותרת. הוא יכול בשקט לוותר על כמה אטמוספירות של לחץ ועדיין להישאר משכנע ודומיננטי. נוח לי יותר עם האישה שהייתה פעם עירית לינור. אין לי מושג איזה חייזר השתכן בתוך גופה, כמנחה מחליפה בתוכנית.
בסך הכל "הפטריוטים" היא משב רוח לא מזיק. היא לא תשגר נער גבעות לבצע תג מחיר שלא התכוון אליו ממילא. היא לא תגרום לשמאלן לחזור בתשובה. היא דברת. הרבה דברת. אז מה?
"הפטריוטים", ערוץ 20