נראה שהעונה החדשה של "הוואי חמש אפס" הולכת להיות חמה ומלאת אקשן במיוחד. יש רוח חדשה בעונה השמינית ונראה שהשינויים שנעשו בסדרה הם אולי בדיוק מה שהיה צריך לעשות אחרי שבע שנים ו-168 פרקים. אבל בעוד כל האלמנטים החדשים שנוצרו העניקו למגארת (אלכס או'לפלין) ולצוות הפייב-או פרץ חדש של אנרגיה, מתחים וקונפליקטים ישנים בין החברים שוב צפים על פני השטח, ובצוות שעובד 24/7 רצוי ואף מתבקש לשים מדי פעם את כל הקלפים על השולחן.
פרק הבכורה של העונה השמינית "'A'ole e'Olelea ma ana ka ahi aa ana ia", בהוואית "האש לעולם לא תאמר שזה היה מספיק", היה חיבור מושלם בין העבר וההווה שסייע להביא את הסדרה לסגור מעגל שלם, וזה בדיוק מה שהמעריצים רצו: סיבה לאהוב את כל השינויים החדשים, אך עדיין שיישאר להם טעם של מה שהם הכירו ואהבו כל כך במשך שנים בתוכנית המועדפת עליהם.
הכותרת של הפרק הוא פתגם הוואי ואמירה פואטית, שפירושה ש"האש של הכעס או של האהבה תבער כל עוד יש לה משהו להאכיל". האמרה אמורה להילקח פשוטו כמשמעו במובן המילולי, וגם מטאפורית. כמובן שאנחנו יודעים שהאש תבער כל עוד יש לה חמצן וחומר דליק להמשיך להאכיל ולמנף את הלהבות, החלק הפיגורטיבי של האמרה הוא "אש הכעס או האהבה", כעס, בדומה לאהבה, יישרף כל עוד יש לו משהו או מישהו להאכיל. הכעס הזה נראה על ידי מספר דמויות ומזין את אש נקמתם ושנאתם היוקדת כלפי הפייב-או.
בעוד הבכורה של העונה השנה לא כללה את מסיבת "שקיעה על החוף", המסורתית הכוללת צפייה משותפת של הקהל עם הקאסט בפרמיירה, הפרק היה מצויין ועשוי היטב לפתיחת עונה. אהבתי את האופן שבו שני הנבלים הצטלבו בסיפור העלילה, ובעוד שסצינת סיום המבצע הייתה מוזרה למדי, בה מגארת השתמש במסוק כדי להעלות את בית הציד מהאש למקום מבטחים, העניין עדיין היה מבדר למדי."הוואי חמש אפס אוהבת לשחרר פתיחות העונה שנראות כמו בלוקבסטר קיצי בקולנוע מאשר תוכנית טלוויזיה שגרתית, הם רוצים שזה יראה גדול מהחיים, סנציוני ועם פעלולים סטייל משימה בלתי אפשרית, כי אם זה עובד על המסך גדול בוודאי שזה עובד גם על חוף וויקיקי, וזה נראה מגניב להפליא.
עם זאת, גם ללא מסיבת "שקיעה על החוף", הפרק היה ממש כיפי ומבדר. אהבתי את כל הפ'אנצים בשורה אחת, את ההומור, את ההרגשה המתמשכת של 'אחוות אוהנה' המשותפת לצוות. הפייב או עצמם נראים חזקים יותר. ג'רי (חורחה גרסיה) עכשיו אחראי על שולחן הקסמים, ולו (צ'י מקברייד) ממשיך להחזיק את האקדח הגדול. הייתי מרוצה מכך שגם לו וגם ג'רי לקחו יותר חלק בחקירה ולא נראו כדמויות צדדיות, אומנם גרובר מקבל הרבה זמן מסך ועל הנייר הוא מהדמויות הראשיות אבל יש תחושה שלפעמים לא משתמשים מספיק בכישורים שלו. תני ריי החברה החדשה בפייב או ערכה את הבכורה שלה ואותה מגלמת השחקנית הנהדרת מייגן רת'.
האמת שהיא באמת מעולה וליהוק משובח ללא ספק. היא חביבה וקשוחה. והיא בהחלט יכולה ויודעת להילחם, ודני (סקוט קאן) צודק, היא הגרסה הנשית של מגארת. היא לא נצמדת לכללים, היא לא מפחדת משום דבר, וכל מי שיילחם כמוה בביריון כמו רנדי קוטור ללא רתיעה ופחד הוא אמיץ לחלוטין מצד אחד או משוגע לחלוטין מצד שני, מה שהופך אותה לתוספת מושלמת לפייב או. אני גם אוהב איך היא מרוויחה את הכבוד של לו ושל דני, בעוד סטיב נגנב עליה לחלוטין מהתחלה. אני מצפה ללמוד עוד על תני ועל הרקע שלה בהמשך.
הכותבים והמפיקים הבכירים פיטר לנקוב, אריק גוגנהיים ורוב האנינג, שכתבו את הפרק הראשון של העונה החדשה, עשו עבודה נהדרת עם השילוב של רת', וגם נתנו לנו מנה כפולה של השחקנים והדמויות האהובים עלינו. בפרק הראשון חזר נבל פופולרי מאוד, הפירומן הסדרתי ג'ייסון דוקלייר, שאותו מגלם רנדי קוטור אגדת ה-UFC, שהדבר האהוב ביותר עליו הוא להצית דברים באש, והוא בהחלט מביא את השריפה לשיאה בפרמיירה הזאת.
הפעם האחרונה שראינו את דוקלייר הייתה בפרק "קה פונו קוקאווה" (" מחיר החירות") מעונה שש, שבה הפתיע והלך נגד הטבע שלו והציל את חייו של אדם (איאן אנתוני דייל) לאחר שהיאקוזה היפנית אירגנה הפסקה בכלא כדי להרוג אותו. בעוד שאני יודע שקוטור בילה את רוב הקריירה שלו לפני הפיכתו לשחקן כאמן לחימה משולבת, הייתי עדיין קצת מופתע מעד כמה הוא נראה גדול ועצום. זה כאילו הוא לקח את ההפסקה מהדמות שלו בשנתיים האחרונות כדי להעצים ולחזק את עצמו עוד יותר למרות שגם ככה הוא חיה רעה.
בעוד שהוא לא מדבר כמעט רוב הפרק, הוא בהחלט הביא את האש שהוזכרה בכותרת. כבר על ההתחלה ראינו אותו עם מבט מאיים ועז נקם ואז, כשדיבר לבסוף על מה שהיה בעשן וכיצד הוא הורג אנשים שנלכדים באש, הוא היה מעבר למצמרר. יש דרך לשחק פסיכופת עם הבעות פנים קטנות מאוד, וקוטור הוא השחקן שעושה את זה הכי טוב שיש, האישיות שלו מתגלה כמחושבת ופסיכוטית. למרבה הצער, נראה שהוא מת סוף סוף בפרק הזה, ונפל במלכודת האש שהכין בעצמו. אני אשמח שהוא יחזור בעתיד כדי להטריד שוב את הפייב או כי הוא נבל כל כך כייפי ומעניין ולוקח את הצוות עד הקצה תרתי משמע.
יש נבל שני בפרק, ההאקר הרון רייט, אותו מגלם הכוכב אורח, ג'ואי לורנס, שמחפש נקמה על מותו של אחיו איאן רייט שהיה אויב מושבע של הפייב-או. ניק ג'וניס גילם את איאן בעונה ארבע, בפרק "'קה פילי' אוחנה קה 'אוי" ("המשפחה לפני הכל"), כשחטף את סמנתה גרובר (פייג הרד), בתו היפה של לו גרובר (צ'י מקברייד), וחוסל על ידי וו פט (מארק דסקוס).
למרבה האירוניה, ג'ואי לורנס הוא אחיו האמיתי של אנדרו לורנס, שמשחק בסדרה את מומחה זירת הפשע של ה-HPD האנליסט אריק רוסו. אני אהבתי את הליהוק של לורנס בתור רייט, שלדעתי הם רצו לגרום לנו לראות אותו כאחיו של איאן עקב הדימיון החיצוני ביניהם, אבל לורנס הוא שחקן הרבה יותר טוב מג'ונס. הרון אינו בהכרח יותר מפחיד מאיאן, אבל הוא הרבה יותר מורכב. לורנס נתן להרון קצת אישיות סרקסטית והוא ללא ספק מוסיף אטרקטיביות וצבע לעלילה.
על פי דעת הרוב שובם של הנבלים היה די מוצלח. מעבר לרעים הנהדרים, הפרק היה גם שילוב נהדר של פעולה וחקירה, החל בחיפוש אחר הרון רייט, שקיבל תשלום מראש הקרטל רנדי טאו (שחקן הוואי וסגן המשטרה לשעבר, ארנסט פ קונג) לשחרר את ג'ייסון דוקלייר מהכלא. טאו רוצה לדעת מי הצית את אחד מבתי הסמים שלו ומאמין שדוקלייר יוכל לשמש כחוקר הצתה לא רשמי כדי להבין מי שרף את הסמים שגרמו לו להפסד של מיליונים. רייט פורץ לתוך מערכת המחשוב של הכלא המאובטח ופותח את דלתות הכלא עבור דוקלייר שעושה את דרכו החוצה עם חיוך מתוך מתקן הכליאה, תוך כדאי השארת צוות הפיקוד חסרי אונים ולכודים בתא הבקרה.
דוקלייר עוזר לטאו למצוא את הבחור שגנב ממנו את הסחורה, ואז מתחיל לנקות את השטח, שורף למוות את טאו ואנשיו ושם את יעדו אל עבר רייט. הפייב-או שמחפשים את רייט, מוצאים את שני הנבלים יחד, את רייט קשור לכיסא ואת דוקלייר שמתכונן להבעיר אותו. ואז טריקת דלת משבשת הכל, תני שהחליטה להצטרף לצוות בזמן הכי לא מתאים, היא הראשונה למצוא את שניהם ונלחמת בדוקלייר בצורה הירואית. בדיוק כשהיא בצרות צרורות, מגארת, דני וגרובר נלחצים לעזרתה. דוקלייר מנצל זאת לבריחה ומצית שריפת יער ענקית וממלכד את עצמו ואת הפייב או בתוך להבות ענק.
הקליימקס של הפרק קורה כאשר הצוות, עם דוקלייר שנגרר איתם, מוצאים מקלט בבקתת ציד נטושה בזמן האש מקיפה אותם וסוגרת עליהם מכל הכיוונים. מגארת משאיר אותם שם כדי לנסות להשיג עזרה, ודוקלייר באופן מבעית מספר איך העשן יהרוג את סטיב בחוץ. בדיוק כשהאש מחמירה יותר ויותר, הוא לוקח סיכון ורץ לתוכה - אל הטריטוריה שהוא הכי שולט בה. בינתיים העשן מתחיל לחדור לתוך האכסניה, דני ולו מתחילים לומר דברי פרידה ומתכוננים לגרוע מכל, ואז מי אם לא מגארת מגיע עם מסוק כדי להציל אותם.
לאור כל מה שקרה בקיץ הזה עם העזיבה השנויה במחלוקת של דניאל דיי קים וגרייס פארק, אהבתי לראות איך מגארת הסביר את המעבר של צ'אן לסן פרנסיסקו כדי לפקד על כוח משימה משלו, וחשבתי שזה עוד אזכור טוב לסיפור הרקע של הפייב או ואיך הוא השתמש בסיפור הפגישה שלו עם צ'אן כדי לעזור לתאני לראות את ערכה האמיתי לקבוצה.
ודני אומר לטאני איך היא מזכירה לו בפייטריות שלה את קונו שנמצאת במבצע לאורך כל היבשת, ומפקדת על כוח משימה מיוחד כדי לשים קץ לסחר בנערות, אותו תיק חקירה שגרם לה לעזוב את היחידה, זו היתה דרך נחמדה להראות כמה דני באמת רוצה שתאני תצטרף אליהם לצוות. הוא שאל אם הם יכולים לשמור אותה אחרי שהיא שואלת את מגארת אם הוא יכול לנהוג מהר יותר, וכולנו יודעים לאיזה רייסים מטורפים הוא מגיע גם כך על הכביש.
דברים אחרים שאהבתי היו את דני וסטיב מדברים על השותפות החדשה שלהם, מסעדה איטלקית מסורתית באמצע צ'יינה טאון. אם הייתם פעם בצ'יינה טאון במרכז העיר הונולולו, אתם יודעים שאנשים יעופו על זה, צפו למנת טריפל של ויכוחים העונה של הצמד חמד. כמו כן היה נחמד לראות את החבר'ה הקבועים דניס צ'ון (סרג'נט דיוק לוקלה), קימי באלמירו (ד"ר צ'ונה), וטיילור ווילי (קאמיקונה האחד והיחיד) מקבלים שדרוג לפתיח ועכשיו תפקידם יהיה משמעותי יותר, אם כי החסרון של טיילור גרובס (גרייס וויליאמס) ושון טופולה (הדוד פיליפה) מהפתיח והישארותם בסטטוס אורח היא שערורייה.
סמל לוקלה (צ'ון) היה עסוק בסיוע לכבאים והשוטרים בלוגיסטיקה להילחם בשריפות הענק של דוקלייר. קאמיקונה אומר לנקואה (העובדת שלו בדיינר), שהוא רואה את נוצות עשן העצומות מעל משאית השרימפס, ושהם חייבים ללכת לאזור האש כדי להאכיל את הכבאים ואת כוחות ההצלה, אין ספק קאמיקונה שלנו תמיד הבן אדם עם הלב הכי רחב בעולם. ד"ר צ'ונה מסייעת לזהות את הקורבן הראשון בהצתה, דבר שמוביל את הצוות לקשר בין רייט ודוקלייר.
אישיות הרדיו המקומית בהוואי מייק באק עושה הופעת אורח, כקפטן שריפות שעוזר לסטיב ודני להבין כמה רמזים בזירת הפשע הראשונה. והבדיחה הפרטית של כל אוהדי אלכס או'לפלין - השימוש בשם של הדמות שלו מהסדרה "מונלייט" משנת 2007, מייק סט' ג'ון, השם הפיקטיבי שבו אהרון רייט משתמש כדי לנסוע להוואי.
אנחנו בדרך כלל נהנים מפתיחת העונה, כן לפעמים היא יותר לא מציאותית מהרגיל, אבל זה לא מה שאנחנו רוצים? ש"הוואי חמש אפס" תהיה מרגשת ומהנה? ושמגארת יעוט אל תוך התופת ויציל את היום? כמובן שכן. ובכל זאת, גם אם אתם פסימיים קצת, מראים חוסר אמון ועדיין מתגעגעים לקונו וצ'אן, אפשר להירגע, הוואי חמש אפס, מבחינתי היא עדיין הסדרה מספר אחת, ואין ספק שהעונה החדשה החלה עם אש בעיניים וניצוץ גדול תרתי משמע, ונקווה שתמשיך כך לכל אורך שמונת החודשים הבאים.