אורי גוטליב החליט לעשות ברייק מהכל ולקח צעד אחורה

מה זה ווסח?

"התברר לי שווסח בצבאית זה 'ואללה, מה אתה סח?' כאילו אוונטה. אם אתה קצין ויש לך M16 מקוצר, רמת הווסח שלך גבוהה. זה לא המובן שהתכוונתי אליו, אלא משהן כמו בלגן מוגזם". 
 

"אני עובר תקופה לא קלה, אבל יש בה משהו מלמד וגם משעשע. אין ספק שזה חומר טוב לסיפורים ולהצחיק אנשים אחרים. אותי זה כמובן פחות מצחיק". 

וזה בוודאי גם חומר טוב לתוכנית האינטרנטית החדשה שלך ברדיו "מהות החיים", "מופע הרדיו של אורי גוטליב". "אני חושב שהומור הוא קרקע טובה לפתוח את העניין של מהות החיים ולפתוח את הלב. לא רק בצורה שכלתנית ורגשית, אלא גם בצורה פשוטה ומצחיקה".
 

גוטליב מוסיף: "לפני כמה חודשים הייתי בבדיקות ובדיוק כשחיברו אותי למוניטור, הצחקתי את הרופאה וצחקתי בקול רם. אפשר היה לראות איך הדופק עלה בשיגעון מהצחוק. זה הפתיע אותי בטירוף איך שהלב עובד, וזה כלי מגניב שאני יכול להשתמש בו בתוכנית". 

"כן, והיה בה קו הומוריסטי. אבל זו הפעם הראשונה בחיי שאני מגשים חלום ועושה תוכנית לבד לגמרי, מא' ועד ת'. כמובן עם עזרה בהפקה, אבל אני לבד באולפן, ומה שקורה קורה". 
 

"בגדול זה כיף חיים. מאוד ספונטני. קיבלתי אישור מהממונים עלי להתנסות בשידור חי, לא לתכנן יותר מדי ותוך כדי לראות מה עולה ומה קורה. יש לי יד חופשית". 

 

"גם שם רוב התוכנית מאולתרת בשידור חי, וההכנה אליה מאוד קצרה, אבל שם הייתי חלק משלישייה והתוכנית כבר הייתה דומיננטית כשהצטרפתי". 

כל נושא הרייטינג ונתוני ההאזנה משחקים אצלך תפקיד?

"נכון, מאזינים יותר ל־103FM, אבל במקביל יש לזה את החוקים שלו. צריך לדבר כך או אחרת, ואתה לא יכול להגיד כל מה שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה. אני מוכרח לומר שההגבלות לא היו רבות מדי, ואין לי מילים רעות על מקום העבודה הזה, מלבד העובדה שלא היה לי נוח עם השעה והקביעות. זה לא התאים לאורח החיים הנוכחי שלי". 
 

"אני חייב להגיד שבתקופה הזו קצת יותר חשובה לי הנפש שלי מאשר לנסות להיות בטופ של הטופ של המקצוע שלי. כאילו עשיתי צעד אחורה, אבל אני לא מרגיש כך מבחינה אמנותית או רגשית. אומנם שומעים אותי פחות אנשים, אבל אני מרגיש הרבה יותר טוב". 

הנפש לא יכולה להיות רגועה כשאתה בטופ של המקצוע שלך?

"אני חושש שלא, כי המתח שם הוא מאוד גבוה. הדרישות גבוהות ואתה צריך לתת את כל כולך לדבר הזה ואסור לך לפקשש. כל הזמן אתה בבדיקה והמתח הוא קבוע". 
 

"לעת עתה כן. היה לי חלום לעשות רדיו, ובשנה האחרונה זה מה שמעסיק אותי. בנוסף לכך, לא מצאתי את עצמי בטלוויזיה הנוכחית. לא מצאתי תוכנית שממש הגניבה אותי ומה שהגניב אותי – למשל 'היהודים באים' – כבר היה מאויש". 

"במקרה הזה נהניתי מהקוטן של התפקיד, ובהתחלה לא היה מכבש לחצים גדול. בעונה השנייה דווקא כן היה, ולראיה, ברגע שיש מכבש גדול, ברוב הפעמים תוכניות נשברות מהלחץ. אני חושב שהיא הייתה תוכנית חשובה שאמרה דברים חשובים. היום אנשים קצת מפחדים להגיד דברים. זה היה מקום שהוא פחות פוליטקלי קורקט, ויכול להיות שזה הפריע למישהו יותר מדי".

"אני בתקופה של חיפוש מחדש של מה שבא לי לעשות, איפה ואיך. אני מחפש את ההומור שלי, את הרצונות והחלומות. בלי לשים לב נסחפתי למקומות שהם לא שלי, ובנוסף להיסחפות, היה לי קצת טו מאץ' מהכל, אז עשיתי ברייק, ואני רוצה לעשות בדיקה מחודשת כללית. אולי בגלל זה, זה מרגיש כאילו אני מקטין את עצמי. אבל אם עכשיו יבוא משהו שהוא מאוד גדול ומצחיק ומקסים, אשמח לקחת בו חלק. זה לא אומר שאני לא רוצה לעשות דברים משמעותיים, אבל אני לא רוצה לסבול".
 

"שם יש מתחים מסוג אחר. אלו עסקים טובים ומוצלחים, וכיף להיות חלק מהם. יש קשיים אחרים, ולא הכל מתנהל על מי מנוחות, וצריך לדאוג שלכולם יהיה כיף, גם לעובדים, גם ללקוחות, גם לחשבון הבנק".
 

"וגם לקונאן אובריאן. 'שאפה בר' הוא מקום שאני כל כך גאה בו, ו'אסיה' החדשה היא חדשה ומוצלחת וטעימה מאוד". 

ושתיהן מעניקות לך שקט כלכלי לעשות בחירות שטובות לנפש. 

"לגמרי, וזה היה חלק מההחלטה לעזוב את 103FM. המסעדות לקחו לי את הלילות, והרדיו ביקש משמרות ארוכות. פיזית זה היה לי קשה. פתאום היה מתאים לעשות משהו שקט ובצהריים, ולא הארד קור שצריך לקום בשבילו בחמש וחצי בבוקר".

"כן, ובא לי לנמנם בבוקר מאשר לראות מה כחלון אמר על החלטה כזו או אחרת. לא אכפת לי לדבר עליו בצהריים". 
 

"אני די בסדר איתו, רק שבשנים האחרונות קצת לא נוח לי עם איך שאני נראה. יש לי וייב סבאי לאורך איזה זמן, אז אני מנסה לבדוק איך אפשר להירגע בעבודה נפשית, אבל קצת נמאס לי מזה. לאחרונה הייתי אצל חברים שיש להם ילדה בת 7, וילדה אחרת שאלה אותי אם אני סבא שלה. לא אחת מזהים אותי ברחוב בתור גידי גוב. זה העניין היחיד שלי עם הגיל. לא המספר, יותר משהו חיצוני".