כמה שזה רחוק מכל סרט. כמה המציאות אפורה וחסרת חן. העבריינים (לכאורה, לכאורה) מעוררים סלידה. החוקרים נשמעים כמו פרחחים שמתקוטטים ברחוב. החקירה מבזה. עשרה פונקציונרים מצטופפים בחדר קטן מעל השניים - הגבר והאישה הנמצאים בעימות (ככה נראה עימות? על זה דוברות המשטרה מוציאה הודעה "החשודים עומתו במהלך החקירה"? איזו תועלת משיגים מכך שהגבר צועק: "את רצחת", האישה צורחת בחזרה: "אתה רצחת", והחוקר צורח: "תענה לו", "תעני לו".
וככה יוצא שחשוד, שהופך לנאשם, יושב לחינם במעצר במשך כשנה תמימה, עד שחבר שופטים מזכה אותו ומטיל על החוקרים אחריות לחקירה מרושלת.
חן אילתי, אשתו פלישיה ושלושת ילדיהם התגוררו בקיבוץ מחניים, בדירה מעל דירתה של אמו, מרים אילתי. המשפחה סבלה מקשיים כלכליים, יחסי בני הזוג היו מעורערים מאוד, והמשטרה הוזעקה לביתם מספר פעמים בעקבות אירועי אלימות. פלישיה גם אושפזה למספר שבועות בעקבות ניסיון התאבדות.
בוקר אחד נמצאה האם מרים מתה במיטתה. רק התעקשות בתה רוני, אחותו של חן, הביאה לניתוח פתולוגי, שהעלה תוצאה חד־משמעית: מרים נרצחה.
חן ופלישיה נעצרו, זרקו זה על זה את התיק, אבל לבסוף הואשם חן ברציחת אמו. בפרק הראשון של התחקיר ששודר ביום שני השבוע ישבו - בנפרד - מול המצלמה, חן ופלישיה, ומסרו כל אחד את גרסתו. בתחקיר שולבו קטעי וידיאו מרתקים מתוך החקירות.
משפחת אילתי, איך נגיד את זה, לא מעוררת תיאבון רב לדמות לה. מעטפת של ניכור וריחוק אנושי אופפת את בני הזוג. מעט הדמעות הניגרות נראות כאילו הובאו בהזמנה בידי שליח לשידור. באחד הדיונים המשפטיים מצולם חן - איך לא - חובש כיפה גדולה לראשו. עכשיו, כשהוא זכאי וחופשי, הכיפה נעלמה ואיננה.
בלתי אפשרי לקחת כאן צד: לא חן, לא פלישיה, גם לא להתייצב לצדה של המשטרה. מה שאומר שיוצרי התחקיר עשו עבודה מצוינת. שווה לחכות לחלק השני.
"זמן אמת - מי רצח את אמא?" (חלק ראשון), 4.12, כאן 11