כבר בהיותם בירח דבש בפריז, הייתה לי הרגשה שהזוגיות של רלי ואלעד, למרות שהתחילה ברגל שמאל בגלל חוסר ההתלהבות של אלעד, תתפתח במשך הזמן לסקרנות מצידו ובסופו של דבר הוא ייתן לקשר הזה צ'אנס. כבר בפריז, כאשר רלי חשה ברע והוא ניסה לעזור לה, נוצרה מין קירבה ביניהם מבלי שהם יהיו מודעים לה באותו זמן. בעצם, הוא הגבר היחיד בחבורה ששואל אותה איך היא מרגישה ומה עובר עליה. זה בלט מאוד בזמן הארוחה המשותפת של כל הזוגות כאשר הוא חש אותה ושאל אם היא בסדר. וכך קרה שאלעד שבתחילת התוכנית היה אנטיפת לא קטן, הפך לאיש הכי אמפטי ורגיש.
בפרק של אתמול, הוא עשה מהפך כאשר רגע לפני שהוא סיים את הקשר עם רלי, הוא הודיע שהוא דווקא כן רוצה להמשיך בו. פייר, לא כל כך השתכנעתי שהוא החליט לעשות חישוב מסלול מחדש רק בגלל שהוא חזר הביתה רעב אחרי העבודה וראה שהיא הכינה לו סירים עם אוכל. אני נוטה להתרשם שהוא מלכתחילה בא לתוכנית הזאת במטרה לכתוב תסריט משלו ועל מנת ליצור עניין, הוא הכניס מתח לעלילה כאילו רלי לא מתאימה לו והוא עומד לעזוב אותה, ולפתע פתאום, הכול משתנה והקשר ביניהם מתחיל לאתגר אותו והוא מוכן להשקיע בו.
ממש כמו בכל טלנובלה טובה שיש בה עליות ומורדות, אחרת אם הכול יתנהל על מי מנוחות זה יהיה משעמם. אולם לא משנה מה באמת הסיבה למהפך, רלי ואלעד הם בינתיים הזוג הכי מעניין ומפתיע ואנחנו הצופים, אוהבים הפי אנד, אך לא מהסוג שמגיע בקלות, אלא כזה שנתקל בהרבה מהמורות בדרך, עד שהוא מוצא את השביל הנכון. ייתכן שבניגוד לכל הציפיות, הזוג הזה יצליח לבנות קשר אמיתי יותר, שלא מכוון לעיני המצלמה בלבד.
לעומתם, חיים ויעל, הם חידה בעיניי. הם זוג די אנמי ופאסיבי שכביכול על פניו נראה שהם מסתדרים, אך הם לא משתפים אותנו כהוא זה ברגשות שלהם, בין אם אלה רגשות של נחת וסיפוק, או של אכזבה ואדישות. אמנם חיים סיפר בזמן הארוחה החגיגית לגברים, שכאשר חיכה ליעל מתחת לחופה וראה אותה מתקרבת אליו בפעם הראשונה, הוקל לו ורווח לו. לי זה לא נשמע כאילו הוא יצא מעורו או כמעט התעלף מהתרגשות.
אחווה סיטבון זכתה לביקורת נוקבת מצד צופי התוכנית בעקבות שידורי הפרק הקודם של "חתונה ממבט ראשון" כשאלה התאכזבו מהתנהגותה של אחווה שהפגינה שחצנות יתר בזמן פגישת הזוגות בארוחה המשותפת וסוג של התנשאות, כאילו היא וטל הצליחו היכן שהאחרים נכשלו, והם מאוהבים עד מעל הראש בניגוד לשאר הזוגות. אני אישית, לא מאמינה לכל ביטויי החיבה והגיפופים שאנחנו מקבלים מהם בשפע. לעניות דעתי, הם מזכירים לי יותר את הזוגות שבאותה מהירות שהם נדלקים אחד על השני, הם גם כבים. אני מאמינה יותר בתבשיל שמתבשל לאט ועל אש קטנה, הוא יוצא טעים ומוצלח יותר.
אצל אלי ומיקאלה, המערכה אבודה מראש ואני לא מבינה מה לעזאזל אלי עדיין עושה שם, ובמקום לאסוף את חפציו ולברוח כל עוד נפשו בו, הוא ממשיך ונאחז בסיכוי הכי קלוש, כאילו חייו תלויים בו.