כל המרכיבים נמצאים בתבשיל החדש הזה: לוחמי קומנדו העילית של צי ארצות הברית, מפקד צוות בטראומה בעקבות מות חברו, היחסים עם אשתו במשבר, פסיכולוגית, אקשן בים, באוויר, ביבשה, הרבה פיצוצים, הרבה אנשי דאע"ש מתים - נחמד. באמת נחמד. לא הכי איכותי. בקלות קופץ לעין שהכל אינסטנט משקית, לא ירקות בלדי. הדיאלוגים לא מהמשובחים. אף לב לא ייקרע מהקונפליקטים הניצבים מול הגיבורים. גם הסבל הנשקף מעיניו של המפקד - הקשוח, הבלתי מגולח, אבל גם הרגיש - נקנה בסיטונות בוולמארט הקרוב.
ואף על פי כן, ולמרות הבלוף, זה עובד. אולי כי זו סיירת מטכ"ל האמריקאית והרי יש לנו חיבה לסיירות. ואולי כי כאשר מדובר בערימת נשק כימי בסוריה שצריך להשמיד, או אבו מישהו מארגון טרור שצריך לחטוף או לחסל, הרי שזה ממש מהשכונה שלנו, מהצרות שלנו, אז לא נהיה בצד שלהם?
ובעצם גם בלי לרדת לשורשיהן של סיבות, זה עובד כי למרות מגרעותיה הסדרה מדביקה אותך לכיסא. הביפרים מצפצפים, הצוות נפרד מנשותיו, מתייצב בחדר התדריכים, משחיז משפטים שנונים, צונח, צולל, מתחפש לשטיח ומופיע בשדה הקרב, הורג, ומספיק לחזור לארוחת ערב בבית באמריקה. ככה זה עובד שם: יש כאלה שעובדים כברוקרים, יש כאלה שהורגים את הרעים.
"אריות הים", החל מ־11.1, יס VOD