"הסדרה שלא תשאיר אתכם אדישים" הבטיחו ב"רשת", אבל "הרמון" הסדרה החדשה והמדוברת של הזכיינית, לא פוערת בצופים את האימה המתבקשת, את הזעזוע והביקורת ואפילו לא את הזדהות היתר עם נשים שנפלו קורבן לגבר חולה שליטה. היא כן מאפשרת הצצה אל עולם הכתות או לצורך העניין, הרמונו של גואל רצון, אך לבד מסקרנות טבעית, הסדרה סתמית יחסית לנושא הטעון בו היא מטפלת : הפסיכולוגיה מאחורי הקלות הבלתי נסבלת של המניפולציה.
בניגוד לסדרה שמבוססת על סקנדל תקשורתי בו גבר הפר כליל את הנורמות והמוסר המקובלים, הסדרה מיטיבה להציג באופן רע, רע מאוד, דווקא את הנשים שהן פחות הזויות ממה שהיית מצפה, אותן מגלמות חמולה מכובדת של שחקניות מכל הגילאים שתענוג לראותן על המסך וזו בלבד סיבה לחגיגה ביניהן : ענת ברזילי בתפקיד האישה השלטת, רומי אבולעפיה כאישה הטובה, טל טלמון כאישה הקנאית וחן זגורי כאישה הלא רצויה. כולן מזמזמות בכוורת הרוחשת סביב המלכה גואל רצון , כלומר שבתאי צדיק המגולם על ידי אלון אבוטבול שהטיפול העדין במניעים שלו או במיניות שלו ושלהן, שאנחנו כל כך סקרנים לראות, (בכל זאת גבר שמגשים פנטזיה סודית של רוב הגברים), מאכזב ומרומז, לפחות נכון לעכשיו עם זאת, התסריט אמין מספיק בכדי לתת לאנשים רעיונות.
המשחק, שהוא לא רע בכלל, מקפיד על ריאליזם אך נכשל בלהעביר באופן עוכר שלווה את האמוציות המתחוללות מתחת לפני השטח, מלבד עפעופי העיניים חסרות המנוחה והמרתקות של חן אמסלם . ברור לנו מי "הרע" ומי "הטוב" ואין, נכון לעכשיו פערים שישמטו את לסתותיכם או ישאירו אתכם במתח. הייצוג המציאותי- קורבני -הכבד הזה מופרע לעיתים במבט הומוריסטי שמדגיש את החריגות של המשפחה כמו הצילום המשעשע של תור עגלות הסופרמרקט הרבות או עקירת השן הברברית בשיטה החסכונית, מה שמאפשר מבט אמפטי לנשים ומפנה את הזרקור מהן, חסרות הישע, אל החברה, המשטרה והרווחה שאפשרו את התרחשות הטרגדיה וגם אז מה שאנו נשארים איתו הוא שוב אוזלת יד, כבדות ועגמומיות שהיא ובכן, הסיבה לאדישות שהייתה לנו מלכתחילה.